נזכרתי בזמן האחרון בעובדה הנחמדה שאני יכולה להשיג סקס וגברים בנקישת אצבעות.
בלי להתנשא או להישמע פלוץ או משהו..
פשוט לבנות נורא קל,
במיוחד אם הן נראות סבבה.
אז התחלתי לחזור לפינות הקטנות שלי של הריגושים האלה,
של שבירת התדמית שלי בעיני אנשים אחרים בכל פעם שנכנס אלי מישהו מחדש,
של ניפוץ הילדה השתקנית והמסכנה שכולם צחקו עליה פעם.
הרי זה ברור שמכאן זה בא.
הרצון להוכיח-
"לכו תזדיינו, תראו מה אני עושה עכשיו."
להראות להם.
בכל מקרה, כמו שקורה הרבה לאחרונה באופן מפתיע בגזרת הגברים,
על השטות הראשונה שאני מחליטה לבצע,
אני נתקלת במישהו חמוד להפליא.
פינת חמד שלא ידעתי שקיימות כמוה בחדרה,
עם גבר פצפון וחמוד להפליא,
שמחבק אותי ומאכיל אותי ומפנק אותי במקומות מיוחדים.
יש לו יחידת מגורים קטנה וריח טוב שבא לי רק להסניף כל הזמן.
ומגניב לי בינתיים.
אבל אני צריכה להרגיע.
אני צריכה להתנתק קצת מהפלאפון,
להאט את הקצב שהראש שלי רץ בו,
להאט את כל הסיפורים הגרנדיוזיים שהוא מתחיל להמציא, לטוב ולרע.
להתרכז בדברים הטובים ביומיום,
הפשוטים.
להיות כמו הנסיכות שלי, בפרויקט באמנות,
עצמאית.
להיות פרחה במרצדס,
לא שמה זין על אף אחד.
לזכור את עצמי בין כל הרי הגברים שאני יכולה לראות.
להיות לסבית היה יכול להיות פתרון כל כך מושלם,
חברה שלי מוכיחה לי את זה יום- יום מול הפרצוף.
גברים הם עם אטום.
מצד שני, אנחנו עם טיפש,
עם כל הכבוד לפמיניזם שבו אני מאמינה ביותר.
ומצד שלישי...
אני יותר מדי אוהבת את העם הזה,
איברים ספציפיים בו...
בשביל לוותר עליו.
נמשכת לאש.
;){kind=link}