יש משהו בשעה הזאת שתמיד מצליח להפר את שלוותי, שגם ככה מעורערת מדי פעם.
לא יודעת... לראות את היום מתמוסס ללילה, את האור לתוך החושך, והכל נעשה אפרורי ועגום בתאורה החצי מוארת - חצי מוחשכת הזאת.
בכללי, אף פעם לא אהבתי את הלילה.
החושך לא מדבר אלי.
אני אוהבת את התאורה של שעות הצהריים, הכל בוהק באור חזק, הכל ברור ומואר ושום דבר לא מסתורי או מסתתר.
זה גם מעיד על האישיות שלי, אני מניחה.
אני לא אוהבת דברים חבויים, אני אוהבת את הכנות הגלויה, מה שאתה רואה זה מה שיש.
ככה פעלתי מאז ומעולם, וככה אני גם בוחרת את החברים שלי.
לפחות לאחרונה שמתי לב לזה,
ש...
ניקח לדוגמה את יואב.
השבוע ישבתי לידו באוטובוס, כשאופיר ורן ישבו במושב לידנו.
ופתאום הבנתי... כמה שילד הזה כבר נהיה פתטי בעיני.
בתחילת דרכנו הוא היה שקרן פתולוגי, ממציא כל מיני שקרים שרק מביכים אותו ואת כל מי שמקשיב, מרוב שהם נשמעים כמו שקרים.
אני לא יודעת אם הוא הפסיק או שהוא עדיין עושה את זה, אבל כבר פיתחתי מין דבר כזה, שכל פעם שהוא מתחיל לדבר אני אוטומטית מתייחסת לזה בזלזול, זה נראה בעיני מיד כשקר.
לא בכוונה, אלא הוא פשוט כבר איבד את האמון שלי בדברים שלו.
הוא פשוט נהיה בעיני מביך ודי פתטי.
בגלל זה אני מתקרבת יותר לרן או לאורן בזמן האחרון- לפשטות, לכנות, לאמיתיות, לאוריגינליות שלהם.
זה הרבה יותר כיף ככה,
what you see is what you get
אני כ"כ לא אוהבת אישיאויות סבוכות, שקרים...
אז אני שמחה שיש לי את האנשים שמספקים לי את הכנות הזאת שאני צריכה, כנות תמימה של ילדים (:
וזהו, יותר מדי אין לי מה לספר,
האמת שגם הפוסט הזה די חסר פואנטה, אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב.
השבוע הוא שבוע גולדה,
בגלל שיש לי יומולדת ביום שלישי (!), כל יום אנחנו הולכים לגלידריית גולדה ואני קונה גלידת יוגורט.
הדבר הכי טעים בעולם (:
ובסוף שבוע הבא נלך לים עם חברים ולאורי בורי עם המשפחה,
אני הולכת לטחון מלא יוגורט ופירות ים ועוגות יומולדת.
שיהיה לכם שבוע טוב (:
;){kind=link}