ידעתי שאני אוהבת אותך,
מהשנייה הראשונה של השיר הראשון.
וכשראיתי אותך מופיע,
התאהבתי בך, ללא כל הגיון.
היית כה צעיר,
והתום בעיניך רב.
עם קול צלול כשל מלאך,
כבשת את העולם הרחב.
כמו קוסם, הקסמת רבים,
העולם שייך לך.
ובכל פעם שכתבת שיר חדש,
חשפת לנו מעט מעצמך.
אך עם השנים פיתחת הרגל מגונה,
ניערת את התום מעיניך.
התחלת לשחק עם מעריצות,
להשתמש ולזרוק מעליך.
והסיבה לכך איננה ברורה,
אולי השפע הרב מדי שלך.
אולי חשבת שהעולם שייך לך,
אך בעצם הוא התחיל לאכול אותך.
כמו קוסם, הקסמת רבים,
העולם שייך לך.
ובכל פעם שכתבת שיר חדש,
חשפת לנו מעט מעצמך.
ואני באתי לאינספור הופעות,
צורחת בקול את המילים ומרימה שלטים גדולים.
עד שיום אחד שמת לב אלי, רק אלי,
במקום לאנשים אחרים.
וידעתי שזה יהיה אחרת,
ברגע שראיתי את מבטך.
נדמה שהתום והיופי חזרו לעיניך,
והזמן נעצר סביבי וסביבך.
כמו קוסם, הקסמת רבים,
העולם שייך לך.
ובכל פעם שכתבת שיר חדש,
חשפת לנו מעט מעצמך.
והיינו כך, אני ואתה.
היינו יפים, אתה ואני.
עד שיום אחד, החלטת שנמאס לך.
זרקת אותי.
ושיריך החלו להיום שחורים,
כמו נשמתך, כמו נשמתי.
העולם לא שייך לך, יקירי. הוא משחק בך.
וכדי להרגיש טוב עם עצמך, אתה שיחקת בי.
וכמו קוסם, הקסמת רבים,
העולם שייך לך.
ובכל פעם שכתבת שיר חדש,
חשפת לנו מעט מעצמך.
עד שנותרת חשוף לגמרי,
ולא נשאר לך כלום ממך.
ערום ונידף ברוח,
כך הלכה נשמתך.
סדרת הסלבים.
מסתבר שהפוסט הקודם שלי היה הפוסט המאה,
והוא לא זכה להתייחסות הראויה כי פשוט לא שמתי לב.
פדיחות :)
אז זה הפוסט המאה ואחד, ואני מקדישה אותו למאה המפוספס.
כבר מאה פוסטים,
המילים רצות ורצות, ואתם מכילים ומכילים.
אני כל כך שמחה שמצאתי את המקום הזה, יש פה אנשים כל כך מדהימים שתמיד מצליחים לעודד אותי.
אז שתמשיכו להיות כמו שאתם,
שהמקום לא ישתנה לעולם 3>
ושבת שלום (:
;){kind=link}