יש מצב, ואני חייבת להבין איך אני מרגישה אליו, או יותר נכון למה אני מרגישה אליו בצורה שאני לא אמורה.
בקיצור, אני אפרט...
אופיר סיפרה לי את כל העניין... בערך.
את כל הקטע שלה עם עומר הזה, הילד שאיכשהו היא הכירה והתחילה להיפגש איתו ולעשות איתו כל מיני מי-יודע-מה.
חשדתי בהם כשנתקלתי בבלוג שלה... היא לא סיפרה לי על העניין הלא ברור של יש מצב שהיא בגדה ביואב...
אבל היא סיפרה לי שבזמן האחרון כן יש להם קטעים מיניים.
ובאמת שאני לא יודע למה זה מפריע לי, כאילו ממש ברמה גבוהה זה מפריע לי וזה משגע אותי... הורג אותי...
היא סיפרה לי שהם כן עושים דברים והיא נורא מתלבטת אם להגיע למצב של סקס או לא.
הם לא זוג או משהו, סתם ככה, בשביל המגע.
אני לא יודעת מה כל כך מרתיע אותי... באמת שלא...
אולי הגועל שבזה, להיות ביחסים מיניים ובלי זוגיות...
כאילו, אני נשמעת ממש כמו איזה סבתא דוסית אבל אני יודעת שאני לא הייתי עושה את זה.
כאילו, לא הייתי מסוגלת רגשית.
חוצמזה שיש בזה משהו מלוכלך כזה... לא?
רק אני מרגישה ככה?
אני משתגעת, כאילו זה לא אמור להפריע לי.
והכי חרא זה שאני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד, כי בדרך כלל, כמעט בכל התחומים, אני צריכה הכוונה רגשית כי אני קצת אוטיסטית, אין מה לעשות גנים חזקים של המשפחה. דם יותר סמיך ממים.
בכל מקרה, תמיד אופיר נותנת לי את ההכוונה הזאת, אבל אני לא יכולה לבוא אליה בעניין כזה.
תמיד כשזה הפוך, כשהיא צריכה הכוונה רגשית ועזרה בהחלטות, אני לא שם בשבילה.
כי אני פשוט לא יכולה, אני כזה בנאדם של ׳תעשי מה שבא לך מה את רוצה ממני?׳ אבל בעצמי אני צריכה את ההכוונה הזאת...
הבנתי ממנה שלפני שהיא באה אלי היא באה לאורן ולחברה שלה שאני לא אוהבת...
וכאילו, זה גם קצת סובב את הסכין... לא?
אני לא יכולה לסיים משפט בלי שאלה... מה יהיה?
אולי זה בגלל שאני לא נותנת לה את המענה.
לא יודעת, היא כל הזמן אומרת לי שאני הכי חשובה לה...
אני לא מפקפקת בזה.
אבל...
אני מרגישה שאני מאכזבת אותה, בסוף היא תבין כמה אני לא שימושית...
אוף אני שונאת את זה, לא יודעת למה זה כזה מציק לי וזאת שורש הבעיה.
חשבתי אולי לפתור את זה פה תוך כתיבה אבל נראה שזה לא עוזר.
כאילו, יש מצב שזה בגלל שזה גורם לי להרגיש כל כך קטנה לידה..
כאילו רגשות שכבר אין לי, של אופיר יותר טובה ואופיר יותר מנוסה ואופיר יודעת מה לומר...
מי כמוני יודעת שהדשא של השכן לא באמת ירוק כמו שהוא נראה, הכל פלסטיק ומסכות.
אבל אולי זה בכל זאת הרגשת ההקטנה הזאת שהיא גורמת לי אפילו בלי מודע.
אולי זה זה שאופיר כבר לא שלי. אני חולקת.
אפילו אם היא לא בזוגיות אלא רק... לא יודעת איך לקרוא לזה. קז׳ואל...
כאילו היא כבר לא מאה אחוז שלי.
לא יודעת, לא נראה לי.
נראה לי שזה בעיקר ההקטנה.
ההרגשה שדברים שהיא יכולה למצוא אצלי היא הולכת ומחפשת במקום אחר.
האינדיבידואליות שאני דורשת לעצמי כתנאי לחברות איתי.
זה שהיא לא פנויה בשבילי עכשיו מאה אחוז מהזמן, כי היא מנצלת את הזמן שלה להתחרמנות.
זה דוחה ברמות... אני חברה מגעילה.
אני חייבת לעבוד על זה.
וברור שעכשיו תהיה לי נסיגה טבעית, מקווה שאני אצליח לחשוב על זה כמה שפחות.
אבל חבל לי שבפעם הבאה שאני אראה אותה זה יהיה בשישי בערב בגליקסון עם שתיה...
כי זה לא אמיתי.
אני לא רוצה לא להינות, אבל אלוהים, אני כל כך תלותית!
באמת שאני לא מבינה למה היא רוצה את כל הצרות שאני מביאה איתי ותובעת איתה להתמודד איתן, כשהיא צריכה את התמיכה שלי ואני יוצרת לעצמי בעיות שהיא צריכה לתת בהן דין וחשבון עכשיו.
זה לא שאני מתכוונת לזה או עושה בכוונה, זה פשוט כך.
שום דבר לא יעצור את מה שאני מרגישה וזאת תכונה רעה.
נראה לי שזה בעיקר המחשבה על שיש לה חיים מחוץ לי.
קשה לי להתמודד עם המחשבה הזאת.
תחושת הלבד שתוקפת אותי פתאום.
ההרגשה שאופיר משתנה ונעלמת לי. ואם אין לי אותה, מי יש לי?
פחד.
לאבד אותה.
כל כך שכבר נמאס לי מעצמי.
אני לא רוצה שתלך לי...
אני לא יודעת לעשות הפרדות בראש.
הכל מסתובב שם בבלגן אחד גדול, אין מחיצות ואין כלום.
בגלל זה קשה לי לעשות את ההפרדה הזאת, הכל בא בגוש אחד, כל הרגשות שלי.
במקרה הזה, כל הרגשות שיש לי כלפי אופיר.
בגלל שאין לי את ההפרדה הזאת, אני חייבת להתוודות שחשבתי שיש סיכוי שאולי זה יתפתח בנינו למשהו מעבר.
אבל אני מבינה שזה פטתי.
אין לי את ההפרדה בין חברה, לא משנה כמה טובה, למעבר.
וזה קורה גם אם אנשים אחרים, בנים בנות ומה לא.
בגלל זה זה קשה, קשה להבין שיש את אופיר ואבישג ומצד שני מותר שיהיה גם אופיר ועומר.
אפילו אם זה כאילו לא זוגיות בכלל...
שוב אני מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר,
שאני חיה את החיים שלי איכשהו בצורה לא נכונה.
אבל אני מניחה שאני כבר רגילה, זה חלק מההוויה של להיות אני, להרגיש שמשהו עשיתי לא בסדר.
כל מילה נכנסת לי ללב ואני יכולה להיות כל כך רגישה לפעמים, אין לי את היכולת להבין שאנשים לא מתכוונים לכל מה שהם אומרים.
כמו שהיה כתוב ברודף העפיפונים-
״וזה העניין עם אנשים שמתכוונים לכל מילה שהם אומרים. הם חושבים שכך זה גם אצל אחרים.״
וזה כל כך דיבר אלי, כי זה אני.
מצב של חומות הפוכות.
אשלייה של חומה שמקיפה אותי ושום דבר ממה שאומרים לא נכנס, אבל למעשה הכל נכנס, והחומות לא מאפשרות לכלום לצאת.
טוב... הבנו את הנושא, לא ?
זאת פריקה ארוכה שמזמן לא הייתה לי...
מדי פעם צריך להוציא את כל הרעל אין מה לעשות.
אני אהיה בסדר, אני כבר בדרך לבסדר כי שיתפתי את אופיר במקום לשמור ולהדחיק ע"י העסקת מוחי בדברים שטחיים.
ובקשר ליום שישי בגליקסון, בעקבות חלום נורא כיפי שחלמתי הלילה, החלטתי להשתחרר ולשתות כמה שבא לי ולהשתכר ולשים זין על כולם (כולל על עצמי).
כי חיים רק פעם אחת.
I'M JUST A TEENAGE DIRTBAG BABY (;
יש מצב, ואני חייבת להבין איך אני מרגישה אליו, או יותר נכון למה אני מרגישה אליו בצורה שאני לא אמורה.
בקיצור, אני אפרט...
אופיר סיפרה לי את כל העניין... בערך.
את כל הקטע שלה עם עומר הזה, הילד שאיכשהו היא הכירה והתחילה להיפגש איתו ולעשות איתו כל מיני מי-יודע-מה.
חשדתי בהם כשנתקלתי בבלוג שלה... היא לא סיפרה לי על העניין הלא ברור של יש מצב שהיא בגדה ביואב...
אבל היא סיפרה לי שבזמן האחרון כן יש להם קטעים מיניים.
ובאמת שאני לא יודע למה זה מפריע לי, כאילו ממש ברמה גבוהה זה מפריע לי וזה משגע אותי... הורג אותי...
היא סיפרה לי שהם כן עושים דברים והיא נורא מתלבטת אם להגיע למצב של סקס או לא.
הם לא זוג או משהו, סתם ככה, בשביל המגע.
אני לא יודעת מה כל כך מרתיע אותי... באמת שלא...
אולי הגועל שבזה, להיות ביחסים מיניים ובלי זוגיות...
כאילו, אני נשמעת ממש כמו איזה סבתא דוסית אבל אני יודעת שאני לא הייתי עושה את זה.
כאילו, לא הייתי מסוגלת רגשית.
חוצמזה שיש בזה משהו מלוכלך כזה... לא?
רק אני מרגישה ככה?
אני משתגעת, כאילו זה לא אמור להפריע לי.
והכי חרא זה שאני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד, כי בדרך כלל, כמעט בכל התחומים, אני צריכה הכוונה רגשית כי אני קצת אוטיסטית, אין מה לעשות גנים חזקים של המשפחה. דם יותר סמיך ממים.
בכל מקרה, תמיד אופיר נותנת לי את ההכוונה הזאת, אבל אני לא יכולה לבוא אליה בעניין כזה.
תמיד כשזה הפוך, כשהיא צריכה הכוונה רגשית ועזרה בהחלטות, אני לא שם בשבילה.
כי אני פשוט לא יכולה, אני כזה בנאדם של ׳תעשי מה שבא לך מה את רוצה ממני?׳ אבל בעצמי אני צריכה את ההכוונה הזאת...
הבנתי ממנה שלפני שהיא באה אלי היא באה לאורן ולחברה שלה שאני לא אוהבת...
וכאילו, זה גם קצת סובב את הסכין... לא?
אני לא יכולה לסיים משפט בלי שאלה... מה יהיה?
אולי זה בגלל שאני לא נותנת לה את המענה.
לא יודעת, היא כל הזמן אומרת לי שאני הכי חשובה לה...
אני לא מפקפקת בזה.
אבל...
אני מרגישה שאני מאכזבת אותה, בסוף היא תבין כמה אני לא שימושית...
אוף אני שונאת את זה, לא יודעת למה זה כזה מציק לי וזאת שורש הבעיה.
חשבתי אולי לפתור את זה פה תוך כתיבה אבל נראה שזה לא עוזר.
כאילו, יש מצב שזה בגלל שזה גורם לי להרגיש כל כך קטנה לידה..
כאילו רגשות שכבר אין לי, של אופיר יותר טובה ואופיר יותר מנוסה ואופיר יודעת מה לומר...
מי כמוני יודעת שהדשא של השכן לא באמת ירוק כמו שהוא נראה, הכל פלסטיק ומסכות.
אבל אולי זה בכל זאת הרגשת ההקטנה הזאת שהיא גורמת לי אפילו בלי מודע.
אולי זה זה שאופיר כבר לא שלי. אני חולקת.
אפילו אם היא לא בזוגיות אלא רק... לא יודעת איך לקרוא לזה. קז׳ואל...
כאילו היא כבר לא מאה אחוז שלי.
לא יודעת, לא נראה לי.
נראה לי שזה בעיקר ההקטנה.
ההרגשה שדברים שהיא יכולה למצוא אצלי היא הולכת ומחפשת במקום אחר.
האינדיבידואליות שאני דורשת לעצמי כתנאי לחברות איתי.
זה שהיא לא פנויה בשבילי עכשיו מאה אחוז מהזמן, כי היא מנצלת את הזמן שלה להתחרמנות.
זה דוחה ברמות... אני חברה מגעילה.
אני חייבת לעבוד על זה.
וברור שעכשיו תהיה לי נסיגה טבעית, מקווה שאני אצליח לחשוב על זה כמה שפחות.
אבל חבל לי שבפעם הבאה שאני אראה אותה זה יהיה בשישי בערב בגליקסון עם שתיה...
כי זה לא אמיתי.
אני לא רוצה לא להינות, אבל אלוהים, אני כל כך תלותית!
באמת שאני לא מבינה למה היא רוצה את כל הצרות שאני מביאה איתי ותובעת איתה להתמודד איתן, כשהיא צריכה את התמיכה שלי ואני יוצרת לעצמי בעיות שהיא צריכה לתת בהן דין וחשבון עכשיו.
זה לא שאני מתכוונת לזה או עושה בכוונה, זה פשוט כך.
שום דבר לא יעצור את מה שאני מרגישה וזאת תכונה רעה.
נראה לי שזה בעיקר המחשבה על שיש לה חיים מחוץ לי.
קשה לי להתמודד עם המחשבה הזאת.
תחושת הלבד שתוקפת אותי פתאום.
ההרגשה שאופיר משתנה ונעלמת לי. ואם אין לי אותה, מי יש לי?
פחד.
לאבד אותה.
כל כך שכבר נמאס לי מעצמי.
אני לא רוצה שתלך לי...
אני לא יודעת לעשות הפרדות בראש.
הכל מסתובב שם בבלגן אחד גדול, אין מחיצות ואין כלום.
בגלל זה קשה לי לעשות את ההפרדה הזאת, הכל בא בגוש אחד, כל הרגשות שלי.
במקרה הזה, כל הרגשות שיש לי כלפי אופיר.
בגלל שאין לי את ההפרדה הזאת, אני חייבת להתוודות שחשבתי שיש סיכוי שאולי זה יתפתח בנינו למשהו מעבר.
אבל אני מבינה שזה פטתי.
אין לי את ההפרדה בין חברה, לא משנה כמה טובה, למעבר.
וזה קורה גם אם אנשים אחרים, בנים בנות ומה לא.
בגלל זה זה קשה, קשה להבין שיש את אופיר ואבישג ומצד שני מותר שיהיה גם אופיר ועומר.
אפילו אם זה כאילו לא זוגיות בכלל...
שוב אני מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר,
שאני חיה את החיים שלי איכשהו בצורה לא נכונה.
אבל אני מניחה שאני כבר רגילה, זה חלק מההוויה של להיות אני, להרגיש שמשהו עשיתי לא בסדר.
כל מילה נכנסת לי ללב ואני יכולה להיות כל כך רגישה לפעמים, אין לי את היכולת להבין שאנשים לא מתכוונים לכל מה שהם אומרים.
כמו שהיה כתוב ברודף העפיפונים-
״וזה העניין עם אנשים שמתכוונים לכל מילה שהם אומרים. הם חושבים שכך זה גם אצל אחרים.״
וזה כל כך דיבר אלי, כי זה אני.
מצב של חומות הפוכות.
אשלייה של חומה שמקיפה אותי ושום דבר ממה שאומרים לא נכנס, אבל למעשה הכל נכנס, והחומות לא מאפשרות לכלום לצאת.
טוב... הבנו את הנושא, לא ?
זאת פריקה ארוכה שמזמן לא הייתה לי...
מדי פעם צריך להוציא את כל הרעל אין מה לעשות.
אני אהיה בסדר, אני כבר בדרך לבסדר כי שיתפתי את אופיר במקום לשמור ולהדחיק ע"י העסקת מוחי בדברים שטחיים.
ובקשר ליום שישי בגליקסון, בעקבות חלום נורא כיפי שחלמתי הלילה, החלטתי להשתחרר ולשתות כמה שבא לי ולהשתכר ולשים זין על כולם (כולל על עצמי).
כי חיים רק פעם אחת.
I'M JUST A TEENAGE DIRTBAG BABY (;