עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני כמו סכר.
אם אין בינינו את החומה הזו,
אני מתפרצת עליך
ולא תבין מאיפה זה בא
וזה יהיה מאוחר
וכבר תיסחף

~

יום אחד אצא ואפרוץ אל החיים.
החלומות הם מה שמחזיק אותי ערה בשעות הצהריים.
חברים
Reddingtonhaunted princessדוןemmaSuperGirl1Lana
אנונימי?CatHellBohemian Raphsodyעוד מוזרה בעולםהדסאנונימית
#פיגלי_הורן ♥Cassidy DrakeDarknessיובלJUNE Mc'lovinglife is sweet
PilaI dont give a F**K ♥FUCKiTIm (not) fineBe Your Own Herome-***
ג'ולמאיה נוימןyehavEdenSuzanחן (:
MeshiIt's my lifegirlשקדTigerLilyאביגיל
לא זכיתי באור מן ההפקר
לא זכיתי באור מן ההפקר,
אף לא בא לי בירושה מאבי,
כי מסלעי וצורי ניקרתיו
וחצבתיו מלבבי.

ניצוץ אחד בצור לבי מסתתר,
ניצוץ קטן- אך כולו שלי הוא,
לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו-
כי ממני ובי הוא.

ותחת פטיש צרותי הגדולות
כי יתפוצץ לבבי, צור-עזי,
זה הניצוץ עף, ניתז אל-עיני,
ומעיני- לחרוזי.

ומחרוזי יתמלט ללבבכם,
ובאור אשכם הציתיו, יתעלם,
ואנכי בחלבי ובדמי
את- הבערה אשלם.


ח. נ. ביאליק

ליצן החצר ומלך האחוזה באדם אחד

26/01/2014 20:19
The Cheshire Cat
אתה מספר בדיחה גרועה, 
משתדל שאת צחוקך הפרוע לא נוכל לראות. 
אך משהו לא בסדר. 
למה עיניך מתכסות בשכבה דקה של דמעות? 

אנחנו יוצאים לטיול, מתרחקים מהאנשים. 
אתה מתחמק ביעילות ומתוך הרגל מגל הזרים המקיף אותך. 
אתה מדבר ומצחיק אותי ועושה שטויות כהרגלך. 
אך הלחות נותרת קבועה בעיניך. 

אתה מתנהג כה בטבעיות ומקסים אותי עם אישיותך, 
כמו שאתה מצליח כל יום, כל שעה. 
אבל... למה מדי פעם אתה צריך להסיט את המבט ולבהות, 
לתת לנשמה הנוגה שלך לצאת ממך? 

תמיד היית מסתורי, בגלל זה נמשכתי אליך מלכתחילה. 
חזק כל הזמן, תזזיתי, ליצן החצר ומלך האחוזה באדם אחד. 
אך עם הזמן גיליתי שאתה לא מלא ביטחון כמו שאתה משדר. 
לפעמים היית צריך שאומר לך כמה אתה מיוחד, 
ושבחרתי בך לא בגלל שאתה ה״הוא״, ה״אחד״. 

אך לא חשבתי שיש בך יותר עצב מזה, 
לא חשבתי שאתה מסתיר יותר מחוסר הביטחון הרגעי. 
אני מנסה להיכנס אל נפשך, 
אך חומה סדוקה, אך תמירה ומאיימת, חוסמת את דרכי. 

אני מנסה לשבור את החומה, לעולם אמשיך לנסות. 
אתה יודע שתמיד אשאר כאן בשבילך. 
אפילו כשאתה כבר לא פה. 
אפילו שבחרת לעזוב את העולם שלקח את נשמתך. 


עוד שיר מסדרת הסלבים, הנושא פשוט לא מפסיק להעסיק את מחשבתי... 

רק אתמול חשבתי לעצמי כמה כיף לי בזמן האחרון, כמה שאני בתקופה טובה, ושרק תימשך לעולם. 
ואז היום עוד פעם קיבלתי את הדאון, מאופיר... 
כי לא משנה מה, תמיד איכשהו אני אקבל את ההרגשה שאני לא מספיק. 
כי אני אחלה, אבל מי צריך אבישג כשיש אופיר? 
תמיד כשהיא שם זה הופך להיות "המופע של אופיר", ואני מקבלת הרגשה של 'סתם עוד אחת', צופה מהצד ולא חלק מהמופע הראשי. 
כי כן, בסדר, אבישג זה אחלה, אבל יש את אופיר. 
אני לא יודעת אם זה באמת משקף מציאות. 
אולי אני נותנת למחשבות הרעות להשתלט עלי, ומחשבה יוצרת מציאות. 
אולי בעצם החשיבה כך אני גורמת לזה לקרות. 
אולי זה סתם הביטחון העצמי הירוד שלי. 
מי צריך אותי כשיש אותה? 
עדיף שאצטרף לשורת המעריצים, האנשים שמתפקעים מכל פעולה שהיא עושה. 
שונאת להרגיש ככה. 
שונאת להרגיש סוג ב'. 
מספר 2. 
החברה של. 
להרגיש שיש מישהו יותר טוב ממני, לא משנה כמה ארצה ואשתדל. 
וכל זה גורם לי להתהפך עליה ולאבד את החברות איתה לכמה זמן. 
זמן אולי קצר, אבל משמעותי. 
שונאת את זה. 

ואולי תקראו את זה, ותגידו שזה לא נכון, ואני לא צריכה להרגיש ככה, 
ואולי אפילו תנסו לעודד אותי ותגידו שאני יותר ממנה. 
אבל אל תשכחו, 
אתם לא מכירים אותה. 

Sincerely, Kinsey
desperate
26/01/2014 20:49
וואו.
זה כל מה שנשאר להגיד..
26/01/2014 20:49
יש לי משהו 1 להגיד :
kill her
תראי לה שאת מקום 1
26/01/2014 20:54
מכירה את התחושה הזאת
נסי להתרכז בעצמך , ולהביא את עצמך בצורה הכי טובה גם כשהיא שם וזה מרגיש מאוד מאיים תהיי מי שאת ואל תשתיקי את עצמך בגלל שהיא בסביבה...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
סינדרלה והנסיך
סינדרלה והנסיך
חיו, כך אומרים, באושר לנצח,
כמו שתי בובות בתיבת-זכוכית של מוזיאון,
מעולם לא הטרידו אותם חיתולים ואבק,
מעולם הם לא התווכחו על זמן הבישול של ביצה,
מעולם הם לא חזרו פעמיים על אותו הסיפור,
מעולם הם לא התרחבו בגיל העמידה,
חייכם החמוד מודבק ומרוח לנצח.

-״התפוח המורעל״
הכל כחול
ולמה שאתה תגיד לי איך עושים את זה נכון
אם זה זורם בי כמו הדם בוריד שלי
כמו הים התיכון
הכל כחול
אני כל יכולה
השגחה מלמעלה
אם משהו לא בא אז הוא לא בא מסיבה

-יסמין מועלם