ולמראית עין, הכל בסדר.
אף אחד לא מזהה משהו חריג.
אף אחד לא רואה את הדמעות על הכר,
הדמעות המלוחות של המנהיג.
בעיניהן הוא הכל,
הן ינשקו את האדמה עליו דרך.
כולם רוצים לפגוש אותו או להיות הוא,
לא מבינים שיש משהו מעוות בדרך שבה פרח.
הם אוהבים לקרוא לו ׳סלב׳ או ׳כוכב׳,
או פשוט האדם שאליו הם משתוקקים.
הוא רואה את עצמו כסתם מישהו בר מזל, או אולי בעצם חסר מזל.
מישהו שנשבר מבפנים.
הם לא רואים אותו כשהוא לא על הבמה,
כשהוא לא מול מצלמה ומראיינת.
הם לא רואים שהגבעול של הפרח שלהם עקום,
כי הוא הבין כמה דרך העולם מעוותת.
אז הוא נפל, כמו שכוכבים נופלים.
מהשמיים והעננים ישר אל הרצפה.
וכל המעריצות לעולם לא יבינו,
שהחיים האלה לא קלים כמו שהם נראים על המסך.
בגלל שהוא מרגיש שאין אדם שאוהב אותו בזכות מי שהוא,
בגלל שאין לו אף רגע לעצמו,
בגלל שאנשים נהיים עיוורים מכסף ומתהילה,
בגלל שהוא לא אוהב את מה שגידלו אותו להיות.
בזמן האחרון אני מתעסקת המון בנושא של מפורסמים, והחיים שלהם, וכל זה...
זה מעסיק אותי לא מעט, המחשבה על האם זה מה שהם ציפו לו? האם הם באמת מאושרים רוב הזמן? אם החיים האלה לא הופכים אותך למשוגע באיזשהו שלב.
אמא שלי נוהגת לומר שהחיים האלה לא כאלה קלים וכיפיים כמו שהם נראים, עדיף לחיות כמונו.
אז כן, יצאו מזה לא מעט קטעים ושירים, את חלקם אני אפרסם כאן, וזה הראשון מבניהם.
חוץ מזה, נראה לי שבזמן האחרון כל יום יש לי פחד אחר שמופיע לי וגורם לי לדיכאון אחר הצהריים, במהלכו אני בורחת למוזיקה המנחמת שלי או מוצאת לעצמי תעסוקה מאולצת.
היום פחדתי מהעתיד.
העתיד של אחרי בצפר.
הפחד הנוראי שלא יהיו לי חיים.
אני מפחדת להרגיש בודדה ולחיות בבועה שלי ולשכנע את עצמי שזה בסדר כשזה לא.
אני בסך הכל רוצה להיות מאושרת...
ובנוסף, שלשום או לפני אח שלי בא להורים שלי ואמר שהוא הרגיש שתי בלוטות בצד שמאל של הצוואר שלו.
והן באמת שם.
זה ממש מפחיד, כי בדיוק קראתי בלוג חדש של ילדה עם סרטן, שככה התחיל לה הסרטן. היא הרגישה בליטה והלכה לרופא ושלחו אותה לבדיקות דם ופוף... סרטן.
וגם את אח שלי שלחו לבדיקות דם.
מחר.
אני מקווה שזה כלום.




































