היה ממש סבבה, אבא שלי הקפיץ את כולנו לפלאפל דבורה וקניתי חצי מנה. יותר טעים מהפלאפל בחסידה. אחרי זה הלכנו לחסידה ויולי קנתה משם חצי מנה רק עם פלאפל, כי אין לה טעם, ויואב קנה שווארמה בלאפה (מהכסף שלי). מסתבר שזה ממש טעים (:
בכל מקרה, אחרי זה סתם הסתובבנו ברחובות כרכור בלי מטרה מוגדרת, ונוצר מין מחנה-אופיר ומחנה-יואב. גם כשחזרנו אופיר, יואב ואני מהבית של יולי אחרי שליווינו אותה לשם ונכנסנו לאכול נקניק שוקולד, היו כל מיני אמירות עם כפלי משמעויות ומסרים נסתרים, עקיצות מוסוות בנחמדות ומטען רגשי שעמד באוויר. זה היה נורא לא נעים, גם העובדה שהייתי באמצע כל זה וגם העובדה שהרגשתי לא נעים כלפי האחר כל פעם שהייתי עם אחד מהם קצת יותר. הרגשתי כמו ילד להורים גרושים.
בנוסף, שמעתי את כל הדברים שאופיר לא אמרה.
באמצע ההליכה, אופיר נכנסה למצב המצחיק מעצבן שלה. מרוב שהיה לה קר היא התחילה לשיר שוב ושוב 'חם לי' והתקדמה כמה צעדים לפני ולפני יואב, ששאל אותי בשקט "כמה מזה נראה לך פוזה וכמה אמיתי?"
אני, עם הקליטה האיטית להחריד שלי, לקח לי מלא זמן לעכל את האמירה ולא הספקתי לענות לו, שלדעתי שום דבר מזה הוא לא פוזה. זאת אופיר.
אז זהו, חוץ מהקטעים האלו היה סבבה לגמרי, אני תמיד נהנית לבלות איתם.
למרות שעכשיו אני כן מרגישה די רע שלא עמדתי לצד אופיר כל הזמן במקום ללכת עם יואב מדי פעם, ברגע של כיף חולף.
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שזה נשמע שולי וחסר משמעות, אבל אני יודעת כמה קשה לה.
ובקשר לנושא הזה-
אחרי זה, כשאני ואופיר סיימנו את העבודה וחיפשנו בחדר שלה הופעות בסילבסטר, קלטתי את האייקון של בלוגר בגוגל כרום, בכרטיסיית פתיחה. ופתאום, ברגע הזה, דמיינתי את אופיר יושבת וכותבת את כל מה שיושב לה על הלב, וזה היה נראה לי כמו הדבר הכי טבעי בעולם. כולם מסתירים, אף אחד לא משתף הכל. כל הבעיות שלה והזהות השנייה שלה שנגלתה לי בטעות, נראו לי כשייכות לה, לא נראו לי יותר מוזר.
זה היה רגע מוזר, חולף, אך מלא הקלה. אחרי זה היא הורידה את האייקון כשלא שמתי לב.
אני רוצה כ"כ להקל עליה, לומר לה שהיא מדהימה, כ"כ מדהימה, ושאם היא רוצה להתרחק מיואב היא צריכה לעשות את זה בלי לדפוק חשבון לאף אחד, במיוחד לא לו.
אבל אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.
זה מסתכל אותי, להרגיש שאני לא עוזרת לה, שאני מאכזבת אותה באיזשהו אופן. שאני נוטשת אותה במקום להיות שם בשבילה.
בכל מקרה, לנושא אחר.
היום-
היום היה היום הכי משעמם שעברתי כבר המון זמן.
דבר ראשון, אופיר לא הייתה. היא נסעה לאילת.
אני שונאת להרגיש שאני תלויה באנשים אחרים, אבל כן הרגשתי לבד. לא יודעת להסביר. אולי בגלל שבזמן האחרון הרגשתי שאני קצת מתרחקת מנועה. לא יודעת למה, ולא יודעת איך. זה פשוט קרה כשלא שמתי לב, ואז פוף! מין ריחוק כזה.
אבל אנחנו יחסית סבבה, אחרי ששמתי לב לזה ואני מנסה לשפר.
בכל מקרה, היה נורא נורא משעמם. בשיעור כימיה המורה הסבירה איך להגיש דו"ח מעבדה, וזה היה ההסבר הכי ארוך ומייגע שעברתי בחיים. אחרי זה בשיעור ספרות לא עשיתי כלום, כתבתי את כל מה שהיה אתמול, מה שפרסמתי למעלה. בשעת חינוך המחנך המתנדף שלנו לא עשה כלום, ובשעת היסטוריה ראינו סרטונים על הרצל, היה כ"כ משעמם שרציתי לתלות את עצמי.
ואז, נקודת האור שלי ביום- הברזתי עם גיל משעת היסטוריה שנייה והלכנו לחדר אמנות,
היא המשיכה לעבוד על איזה עבודה שהיא עושה, ואני המשכתי לצייר על כיסא שאני ואופיר החלטנו לצייר ולפסל עליו.
זה היה ממש כיף (:
אחרי זה הגעתי הביתה ולא עשיתי יותר מדי, ראיתי 'יומן השומן'. סדרה ממכרת.
בערב היינו אמורים ללכת כל המשפחה למסעדה שאמא שלי מפנטזת לחזור אליה מאז היומולדת שלי, אבל אבא מתעכב בטייסת :\ במקום זה נזמין סושי (:
שוהם תבוא אלי בערך ב9, והיא תישן אצלי, ומחר אחנו נוסעות לת"א לכבוד היומולדת שלה, אני אקנה לה ארוחה ומתנה. נראה לי שהולך להיות ממש כיף (:
ואחרי זה, בערב, דוד שלי וארוסתו באים, יהיה טעים ! (יש לו מסעדה, הוא טבח מעולה:)
אז זהו, חפרתי המון.
שיהיה סופ"ש נפלא,
מקווה שגם שלי יעבור טוב,
לא כמו סופ"ש הקודם.
;){kind=link}