למה הדמעות מלוחות?
כי העצב מלוח.
כמו גושים של מלח,
שבעזרת הדמעות יתנדפו ברוח.
הדמעות מלוחות,
בשביל שיהיו מיוחדות.
כדי שכשינחתו על השפתיים,
יהיה יותר מסתם טעם של מים.
הדמעות מלוחות,
כדי שיוכלו להשאיר סימנים.
כדי להזכיר שהיו זמנים גרועים יותר,
הן משאירות שבילי מלח על הפנים.
הדמעות מלוחות,
כדי שיהיו אחרות.
שלא יהיו סתם מים,
שיורדים מהעיניים.
ההרגשה שלי כבר משתפרת.
רק מדי פעם, אני נזכרת במה שגרם לי לחרא הרגשה, והבטן שלי מתכווצת.
והקטע המוזר, שבבוקר, איך שאני פוקחת את העיניים,
המחשבה הראשונה שלי, עוד לפני שהראש מצטלל,
זה על זה,
והבטן שלי מתכווצת כ"כ חזק, וזה תופס אותי.
אבל כשזה קורה, גם בבוקר וגם לפעמים אחרי שאני לא חושבת על זה הרבה זמן וזה פתאום צץ,
אני חושבת על כמה שההרגשה הזאת לא מוצדקת,
ושאני צריכה להפסיק עם ההשוואות המטומטמות,
ושהחיים טובים בסך הכל.
אז..... מה היה היום ?(:
באמצע שיעור מתמטיקה היה לי נורא משעמם כי המורה המרשעת לא הרשתה לי לשבת ליד אופיר.
אז התחלתי לבהות בכל מיני דברים, והמבט שלי נחת על היומן של ילד מהכיתה שלנו,
יומן שבמאחורה שלו יש פרסומת למקדונלד'ס.
זה כ"כ עשה לי חשק!
אז לפני שהלכנו להתנדבות במכבי, אני ואופיר קפצנו לקניון בחדרה לטחון.
בדרך לשמה גם קנינו טרנינגים ב20 שקל,
אני קניתי אחד שנראה לי ממש מיוחד, ואמא שלי אמרה שהוא נורא מכוער,
אופיר קנתה אחד עם כוכבים.
אחרי ההתנדבות עצרנו בחנות למלאכת יד, כי התבטל לי האימון,
ובזמן שאופיר קנתה חוטי רקמה היא שכנעה אותי לקנות צמר מיוחד ממש מגניב,
שחור עם קצת כסף נוצץ בצד,
שמיועד לסריגה נורא מיוחדת עם כל מיני סלסולים מגניבים (:
אז כן, היה אחלה יום,
חוץ מיערה, שנורא עצבנה אותי.
כי מעצבן אותי שכל פעם שאופיר בסביבה, כולם שוכחים ממני.
כי מה לעשות, זה חרא שלא שמים עליך, זה חרא לחשוב 'תמיד יאהבו אותה יותר'.
אני מנסה להפסיק,
אבל זה עדיין מעצבן...
לא נורא,
לא יוריד לי את החיוך!
;){kind=link}