איך אני מתרסקת על המיטה אחרי שעה או שעתיים של הקלה כמוה לא הרגשתי כל היום.
ואני מתרסקת, מותשת, ומתחילה לצנוח אט אט אל עולם החלומות שחור והשליו הזה.
מותשת מהדמעות, שאת שאריותיהן אני עדיין מרגישה סביב עיני, מתחושת העצב, מהבור שקדחו בי המחשבות הבלתי פוסקות.
אז מותשת אני צונחת אל עולם החלומות.
אז... המסקנה שהגעתי אליה לגבי עצמי?
הקטע איתי?
אני כל הזמן רואה את עצמי ביחס לאחרים.
איך החיים של ביחס לשלהם?
מה כמות החברים שלי יחסית לשלה?
מה ההנאה שלי מהחיים ביחס להנאה של האחרים?
מה אני עושה בזמני הפנוי ביחס למה שאלוהים-יודע-מי עושה בזמן הפנוי?
ואני חייבת להפסיק לעשות את זה.
זה מתעסק לי במוח ומבלגן אותו והופך אותו, עד שאני כבר באמת לא יודעת מה לחשוב.
אני חייבת שאני זאת אני, ואני לא צריכה לנסות להיות מישהו אחר,
למרות שאני נוטה לזה כל הזמן.
אני חייבת ללמוד לקבל את עצמי.
עד לפני כמה זמן הייתי בטוחה שאני לגמרי מקבלת את עצמי.
עכשיו הבנתי את הסיבה האמיתית לכל המשברים והדכאונות שלי.
אני לא מפסיקה לעשות השוואות.
ההרגשה שמתוארת בחלק הראשון של הקטע,
היא ההרגשה שהייתה לי ביום שישי, אחרי שהצלחתי להתגבר ולעבור את המשבר.
החלטתי, ברגע מכריע שקרה ביום שישי בערב אבל קלטתי אותו ואיך לתאר אותו רק היום בבוקר,
לקחת את כל רגשות הכאב והחרא והקנאה שוואן דיירקשן גורמים לי, ולתעל אותם לרגשות חיוביים.
לשאוב השראה וכוח מהשירים שלהם במקום לתת להם לדכא אותי.
אני יודעת שאני נשמעת כמו מעריצה מטומטמת, אבל לומר לכם מה הבעיה העיקרית?
שנוצר מין סטריאוטיפ כזה על ה'דיירקשניות', שטריאוטיפ שאני לא לוקחת בו חלק.
נכון, אני חשבת שהבנים האלה חתיכים ברמות, הם מצחיקים והחיים שלהם מדהימים.
אבל אני גם חושבת שהשירים שלהם יכולים להיות עמוקים ומרגשים.
אפילו אם הם לא כותבים אותם, אז מה?
אוי לא, הם לא כותבים לעצמם את השירים, טרגדיה!
זאת סתם סיבה שמצאו כדי לרדת עליהם, לדעתי.
אולי הם לא כותבים את המילים, אבל המילים שהם שרים הן לא מילים ריקות.
אבל הכי חשוב?
זה שאני 'דיירקשנית' לכאורה, לא אומר שום דבר על הבנאדם שאני.
אז זהו, רק רציתי לפרוק.
אל תדאגו, חוץ מבפוסט הזה (שהייתי חייבת להוסיף עליהם כדי להסביר מה שלומי עכשיו) אני אשתדל לא לדבר יותר מדי על וואן דיירקשן כדי לא להפוך למעצבנת.
אני מקווה שלא תשנו את הדעה שלכם עלי בעקבות התקופה הדיירקשנית הזאת, שכנראה תעבור מתישהו (:
שיהיה שבוע נעים,
לי הוא בהחלט התחיל ברגל ימין
:)
;){kind=link}