ראיתי אתמול משחקי הרעב השני.
היה כל כך מדהים!!
מהמם,
עוצר נשימה,
סוחף,
מרגש.
בכיתי, כמובן.
איך שנהניתי.
אני יכולה להמשיך ככה שעות,
לדבר עליו בלי הפסקה.
אז זהו, אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה.
איך שהגעתי הביתה התחלתי לקרוא את הספר הבא בסדרה, למרות ששוהם באה אלי.
זה פשוט אוחז אותי בבטן,
ספרים ככ מדהימים, עצומים.
וסרטים שמצליחים להעביר את התחושה הזו, גם אם לא במלואה.
חוץ מזה, מה שהספרים עצמם מדברים עליו, שאנחנו לא ככ רחוקים מזה.
כמה אנשים אוהבים לראות האח הגדול רק בגלל הריבים שיש שם?
איך שאנשים מוציאים ככ הרבה כסף על ניתוחים פלסטיים וכל מיני שטויות, בעוד שאנשים אחרים גוועים ברעב?
אנחנו לא רחוקים ממשחקי הרעב.
בגלל זה זה תופס אותי ככ חזק.
איך שהגעתי הביתה התחלתי לקרוא את הספר הבא בסדרה, למרות ששוהם באה אלי.
זה פשוט אוחז אותי בבטן,
ספרים ככ מדהימים, עצומים.
וסרטים שמצליחים להעביר את התחושה הזו, גם אם לא במלואה.
חוץ מזה, מה שהספרים עצמם מדברים עליו, שאנחנו לא ככ רחוקים מזה.
כמה אנשים אוהבים לראות האח הגדול רק בגלל הריבים שיש שם?
איך שאנשים מוציאים ככ הרבה כסף על ניתוחים פלסטיים וכל מיני שטויות, בעוד שאנשים אחרים גוועים ברעב?
אנחנו לא רחוקים ממשחקי הרעב.
בגלל זה זה תופס אותי ככ חזק.
משחקי. הרעב.
היה. כל. כך. מדהים.
נסענו עם נסיעה מאורגנת כזאתי של פרדס חנה,
5 שקלים נסיעה!
היה ממש כיף, הלכנו אני, שוהם, גיל, נועה, ושחר, הילדה החדשה בכיתה.
אכלתי סושי עם שוהם ופופקורן גדול עם נועה, ועוד סיימתי לגיל את הפופקורן הבינוני שהיא לא רצתה.
היה כל כך טעים!
אני כזאת שמנמונת. (:
אחרי זה שוהם ישנה אצלי, והיום בבוקר, אחרי שהתעוררנו, פתאום אני מקבלת טלפון..........
מאופיר! היא חזרה!
דיברתי איתה כמה דקות, כי שוהם הייתה אצלי, וצילמתי לה שיעורי בית.
אז הייתי כל היום עם שוהם, היה ממש מצחיק (למרות שהיינו צריכות לעשות שיעורים ממש קשים במתמטיקה. להגשה.)
ובגלל שיש לה יום הולדת ביום שני,
הייתה לה היום בערב מסיבת הפתעה (:
עכשיו, אני אגיד לכם כמה דברים על המסיבה הזאת.
שיר, אמא של שוהם, התקשרה לליז בוחבוט (לא ברור למה), לפני שבוע בערך, ואמרה לה לארגן את זה ולשתף אותי ואת נועה, כאילו שנארגן שלושתנו.
אז מה יצא בסוף?
ליז בוחבוט שלחה הזמנות באסמס שלשום.
ולא אמרה שום דבר לי ולנועה!
איך שהתעצבנתי!
ככה את מרימה מסיבת הפתעה, ועוד מצפה שיבואו ילדים ??
אז כמובן ששיר דיברה איתי ואני קפצתי להצלת המצב, התקשרתי לכל הילדים בכיתה וסידרתי שיזמינו גם את החברים שלה מהנוער.
בסוף באו מעט ילדים, אבל בכל זאת היה שמח.
בתחילת המסיבה היה...
בסדר.
ראיתי את אופיר, היה ממש כיף,
אבל קרה את מה שהייתי צריכה לצפות, היה מין ריחוק כזה. לפחות להרגשתי.
זה תמיד קורה לנו. או לי. או לה.
לא יודעת.
אז ההתחלה הייתה די צולעת, בעיקר בגלל העניין עם אופיר וגם בגלל שהם התחילו לשים שירים מיוטיוב ולרקוד וזה,
וזה לא הקטע שלי.
אבל אז נהיה סבבה,
היה לי מזל שהריחוק מאופיר עבר מהר.
היה ממש כיף, והזמן טס.
התגעגעתי.
בגלל שאופיר הייתה ממש עייפה מהג'ט-לג שיש לה התקשרתי לאבא שלי,
והנה אני כאן, כותבת, מספרת.
טוב, נראה לי שהפוסט מתחיל להיות מוזר, לא?
המוח שלי לא מאורגן והפוסט נראה לי מבולגן.
האצבעות פשוט לא מפסיקות להקליד. לשתף. ליצור.
אז אני חושבת שאני אלך לי לכתוב איזה שיר או קטע או משהו.
לילה טוב לכם 3>
אני ככ אוהבת את השיר הזה..
יכולה לשקוע בו שוב ושוב.
גרם לי לאהוב אותם. (:
;){kind=link}