״אני רוצה לדבר, אני רוצה להבין מה בדיוק קרה!״ היא החלה להרים את קולה כשראתה שהוא לא מקשיב.
״אין על מה לדבר,״ הוא אמר, נסוג לתוך צללי הלילה, ״הכאבתי לך, אני לא רוצה להמשיך לפגוע בך.״
״לא,״ היא אמרה, מרגישה שהיא כמעט יכולה לראות את החומות המתהוות סביבו, מכנסות אותו לתוך עצמו. היא אוהבת אותו, היא לא חושבת שהוא פוגע בה. היא רוצה שיבין שחייה לא שווים כלום בלעדיו.
היא התקרבה, ניסתה להניח את ידה על ידו, אך הוא נרתע. אוויר הלילה הקר עמד בחוסר תנועה שיצר תחושת מחנק.
״אתה לא פוגע בי, מאז שנכנסת לחיי הם כלום חוץ מאושר טהור. אני לא רוצה שתלך. אפילו אם אתה פוגע בי, כמו שאתה אומר, אני מעדיפה להיות פגועה ממך מאשר לחיות בלעדיך. זה ישבור אותי.״
קולה נסדק בצליל האחרון.
הוא נאנח, ״אני לא יודע. אני לא רוצה לראות אותך מידרדרת בגללי. אני לא אעמוד בזה.״
״בבקשה,״ היא לחשה כשדמעותיה מטפטפות על עלי הסתיו שנשרו מהעצים, משמיעות צליל חלול כשנוחתות עליהם.
הוא ניגש אליה וחיבק אותה בחום, חיבוק שרק הוא יודע לתת. הוא חיבק אותה כך זמן ממושך, ואז לחש באוזנה, ״גם אני לא יכול לחיות בלעדייך. בואי, בואי נחזור הביתה.״
הוא התיר את החיבוק, ונישק אותה קלות על שפתיה. לאחר מכן סימן לה ללכת במורד השביל, וברגע שהסתובבה התגנב חיוכו הזדוני אל פניו. בידיעה שהצליח לכבוש אותה לחלוטין, התקדם אחריה.
מהלילה הזה, שום דבר לא יחזור להיות כשהיה.
סיפור קצרצר שכתבתי, מה אתם חושבים ? (:
בכל מקרה,
שבת בבוקר, יום יפה (:
טמפ' נמוכות כמו שאני אוהבת, סווצ'ר עלי, אמא לומדת תנ"ך עם אחי, אחותי רואה 'יומני הערפד' כשגידי החתול שרוע לידה על הספה, אבא מבשל אוכל לשבוע הקרוב וממלא את כל הבית בריח נפלא, וכשהסיר רותח במטבח הוא הולך לעבוד בגינה.
אין על שבת בבוקר.
שיהיה בוקר טוב לכולם (:
;){kind=link}