קרוב לשעת חצות,
מזכיר לי איך טיילנו יחד
שעות ברחובות.
ריחו של בושם
ישן וטוב,
מזכיר לי את הזמן
בו למדתי לאהוב.
מראן של החרציות היפות,
הצומחות פרא בשדות,
מבשר ומזכיר על בוא החורף,
עונה יפה שכזאת.
זכרונות רבים נעוצים בנו,
עושים את שלהם,
מפסלים את חיינו,
וגורמים לנו לחשוב
על מה שהיה לנו,
שאהבנו,
שפספסנו,
שאיבדנו.
כן, כן,
שיר חדש! (:
ולא אחד מלפני שנתיים מאתר הסיפורים הישן ההוא.
כמה שאני אוהבת לכתוב,
במיוחד לאחר תקופה שבה הרגשתי שהכתיבה בורחת לה מבין אצבעותיי.
מצחיק שאני כמעט לא יכולה לקרוא שירים בפוסטים של אחרים,
אני יותר אוהבת כתיבה רגילה או סיפורים,
אבל כל מה שאני כותבת שלא מספר על החיים של הוא שירים. (:
;){kind=link}