למה אני לא כמו שאר הילדות?
אמרי לי אמא, אמא שלי.
גלי את התשובה, עשי זאת בשבילי.
כל הילדות משחקות במחבואים,
קולעות צמות, רבות עם הבנים.
למה אני יושבת לבדי בצד,
מעדיפה כריך של שוקולד ולצייר על בד?
למה כשכולם משחקים ביחד
אני מרגישה לא שייכת ומגיבה קצת בפחד?
מה יש בי שמונע לשמוח ולהשתתף?
למה בסופו של דבר אני לא מצליחה לכייף?
כשאני רואה את כולם צוחקים בקול,
אני שמה לב שאני אחד והם הכל.
אני נעשית מדוכדכת, נחמץ הלב,
ושוב במשחק אני לא אשתתף.
אז אמרי לי אמא,
למה אין לך תשובה?
למה אני אחרת?
למה אני שונה?
כן, עוד שיר מאתר הסיפורים ההוא.
אתמול בלילה הזמנתי לערב סושי את אופיר, נועה, שוהם, יואב, ניר והתאומים כי ההורים שלי יצאו ולא רציתי להיות בודדה בבית.
אבל... ממש הרגשתי כל הערב את השיר הזה שצירפתי למעלה, הרגשתי כמו הילדה הזאת.
לא יודעת להסביר למה.
זה תמיד קורה, שאני מרגישה משהו ולא יודעת להסביר למה. המוח שלי די דפוק.
אז זהו.
אבל מה, כן היה קטע מעצבן לקראת הסוף, שאני מניחה שהייתי צריכה לצפות לו מראש.
אחרי שגמרנו להכין את הסושי ולטחון אותו, היה מלא בלגן. אופיר עזרה לי והייתה הכי בסדר בעולם, באמת ילדה נשמה. נועה גם עזרה בסוף. שוהם הלכה לפני שהספיקה.
והבנים... לא עשו כלום. זה ממש עצבן אותי, שאתם רואים שאני מנקה את המטבח ולא מציעים עזרה.
בכלל, יואב. אחרי שהתאומים הלכו ועוד נשאר לנו לנקות, כל מה שהוא עשה זה לשבת עם פרצוף תחת על הכורסה, תקוע מול מסך הגלאקסי שלו ולשאול את אופיר כל חמש שניות מתי הולכים, מתי הולכים.
עצבן אותי, גם כן הוא. כל כך דחוף לך ללכת? אתה כל כך סובל?
חוץ מזה שהוא לא עזר בכלל.
אז אחרי זה שהוא בא להיפרד נתתי לו "ביי" יבש כזה בלי חיבוק. הוא כאילו חיכה שאני אתן לו חיבוק וזה, הופך את זה לצחוק כמו שהוא עושה כל כך טוב, ואז הם פשוט הלכו, אומר בדרך לדלת "ביי" צומי כזה.
שיהיה לו בכיף.
אני מניחה שעוד לא התגברתי לגמרי על רגשי הנחיתות שיש לי, כי אני עדיין מרגישה מוזר לצפות מיואב לדברים או להגיד לו שאני מצפה ממנו לככה וככה. כל הזמן יושבת לי הרגשה מוזרה שאומרת לי "אכפת לו ממך בכלל?" "מה, הוא חייב לך משהו?"
כל מיני שטויות כאלה.
זה הקטע איתי, אני לא יודעת להתקרב לבן אדם.
כמעט מכולם אני שומרת איזשהו ריחוק, לא מספרת להם על דברים שהם עושים שפוגעים בי, לא אומרת להם שציפיתי מהם לאחרת...
פשוט יש לי את חומת הריחוק הזאת, שמרחיקה כמעט את כל מי שאני מכירה.
זה כנראה הגנים שלי,
פשוט מי שאני.
;){kind=link}