לא כמו אתמול ושלשום, אבל אחלה יום, עם עליות ומורדות.
היחסים עם יואב עדיין טובים מאי פעם, עם כל החברות וגם הבנים...
ורק...
אופיר.
יש לי מעין נסיגה טבעית ממנה,
ואני לא יודעת למה.
אתמול ושלשום היא לא הייתה, והיום כבר ציפיתי שהיא תחזור ונהיה ביחד ויהיה לנו כיף.
אבל אני לא יודעת מאיפה המוח שלי הביא את הנסיגה הזו.
אולי זה בגלל מה שהיא מסתירה ממני?
בגלל עומר, הבחור החדש הזה שהיא הכירה ועכשיו אני יודעת שהם הרבה מעבר לסתם ידידים?
בגלל שהיא פשוט... לא אמיתית איתי?
אני לא יודעת, אבל הנסיגה הזאת גורמת לי לקקה מצברוח.
האמת, שכבר כמה פעמים עלתה לי מחשבה לראש שאופיר לא עושה לי טוב.
אני מתה עליה, באמת (פתאום עכשיו אני רואה כמה נהיה לי קשה לכתוב את שלושת המילים האלה)
אבל...
היא שיקרה. בגדה. הסתירה.
פשוט כבר לא כיף לי איתה, לא נעים ולא נחמד.
אז אני פשוט נסוגה.
בא לי לבכות
למה כל אחד שחשוב לי צריך להשתנות? למה כל קשר כזה טוב ויפה שיש לי נהרס?
אני ממש לא רוצה לפגוע בה, אני לא רוצה להיעלם לה, אני לא רוצה לא להיות שם בשבילה.
אבל האם היא באמת צריכה אותי?
תכלס עכשיו, כשאני חושבת על מה שהיא אמרה לי, שאני הכי חשובה לה מכולם והכל,
אני פשוט מפקפקת באמינות של הדברים האלה.
כי איך אפשר להאמין למישהי שמשקרת בנוגע לכל כך הרבה דברים? מישהי שלא אמיתית איתי?
עובדה שביום וחצי האלה שהיו לי בלעדיה היה לי ממש כיף.
נכון, אמנם היה קשה לי בלעדיה בהתחלה, אבל אני חושבת שזה היה רק החשש הזה כשגיליתי שהיא לא באה, לא ההתמודדות עצמה עם החוסר שלה.
אני עצובה.
עוד חודש היא טסה לסין, לשבועיים.
נראה מה יהיה.
;){kind=link}