את הפרזנטציה שלי אישית המורה דחתה ליום ראשון בגלל שעשיתי עם גיל ואופיר, ואופיר הלכה הביתה כי כאבה לה הבטן.
אז בקיצור... יואב התחיל להתלונן על זה שהוא והתאומים לא הספיקו ולא התאמנו על זה והם לא מוכנים והתחיל להיכנס למצב צומי הזה שלו שאני שונאת ולקטר, ובכללי אני ממש שונאת את זה שילדים מתלוננים על כל מיני מטלות שנותנים להם, כי בתכלס היה לו הרבה זמן להתאמן.
אז באיזשהו שלב כבר ממש התעצבנתי עליו ואמרתי לו כזה "אויש נו באמת יואב, תפסיק להתבכיין ולהמציא תירוצים, היה לך מספיק זמן להתאמן אתה סתם מתרץ".
ואז... הוא סוג של התפרץ עלי, צעק עלי שדי, הבנו את זה שאני יודעת הכל וכל מיני...
אז די נעלבתי, אפשר לומר. בגדול, אני חושבת שאני כן אחת שנמנעת מעימותים, כשמשהו פשוט לא מוצא חן בעיני אני מסתובבת והולכת, או מתעלמת.
אז ההתפרצות שלו די תפסה אותי לא מוכנה.
ולמרות שלי זה הפריע, כל השיעור הייתי בטוחה שלו זה בכלל לא מפריע, כולה התפרץ עלי, לא אכפת לו כל כך.
אבל בהפסקת 5 דקות, כשיצאתי החוצה עם גיל ונועה, הוא בא אלי, קרא לי הצידה והתנצל...
אז כן, זה עשה לי הרגשה חמימה, וכיפית.
כי סתם... כיף לי שאנחנו קרובים.
בכלל, יש לי נטייה לחשוב שאני לא חשובה לאנשים, וזה גורם לי גם להרגיש שאנשים לא חשובים לי... ושהם לוקחים אותי כמובן מאליו... רגשי נחיתות כאלה.
אז זה כן הפתיע אותי שהוא בא והתנצל ואמר שהוא שונא לריב איתי.
אמרתי לו שהוא חמוד ושזה כיף לי שהוא בא והתנצל, כי לא חשבתי שאכפת לו כל כך.
וזה היה כיף, כיף להרגיש שמישהו לא אוהב לריב איתך, שמישהו מתחרט על זה שהתפרץ אליך... כי אצלי זה לא מובן מאליו.
חוץ מזה, היום בשיעור חינוך פשוט היה בלגן אחד גדול.
דיברנו על הטיול השנתי וכל אחד אמר, או יותר נכון צעק בקול, מה שבא לו, וברקע נחום, המחנך, מנסה להשקיט אותנו וליצור תרבות דיון ללא הצלחה.
אז כמובן שאני הייתי חלק מבלגן הצעקות, חלק אפילו מרכזי (: ישבתי ליד עפרי ופשוט דיברנו בקולניות וצעקנו דברים למי שהיה בקצה האחר של הכיתה וצחקנו עם כולם ועל כולם ופשוט היה ממש כיף (:
שני הדברים האלה זה מה שהייתי צריכה אחרי שהיום שלי התחיל כמו אחד מהימים האלה שפשוט בא לי לבכות בלי לדעת למה... הם גרמו ליום שלי להתהפך על הצד הטוב ביותר שלו וזה עשה לי טוב על הלב (:
ועכשיו, דברים כלליים יותר-
יואב ואופיר נפרדו.
החלטתי לשים בצד את הבלוג של אופיר ולחשוב עליו כמה שפחות אז...
אני הולכת לכתוב יותר על הבעיות שהיא מספרת לי ולא על הבעיות שהיא מסתירה ובכללי... לנסות לשכוח ממה שהיא מסתירה ממני, כי אני באמת מאמינה שהיא לא רוצה שאני אדע.
אז בקיצור, הם נפרדו. יואב מתנהג אליה ממש חרא. אני אומרת לה שתתרחק ממנו והוא סתם מגעיל והוא ממש לא שווה את כל הכעס שלה עליו. ובו בזמן אני כן נמצאת עם יואב וצוחקת איתו והכל.
אפשר לומר שאני בשני הצדדים, אבל אם אני אצטרך לבחור- ברור שאופיר. אין שאלה.
אז... אני חושבת שזהו הכל, ממש חפרתי היום!
מקווה שלא תתייאשו ממני ותגיעו לסוף הפוסט הארוך הזה (:
');){kind=link}