אני חושבת שזה היה הטיול הכי טוב שהיה לי בעולם!
האמת שהוא לא התחיל כל כך טוב.
ביום הראשון היה מסלול נורא משעמם. חוץ מזה, אני לא יודעת... הרגשתי קצת בחוץ, קצת אין לי עם מי להיות וכל זה. קשה לי להסביר עכשיו כשאני לא במצב הזה. כמה רציתי לכתוב אז פוסט... קצת לשחרר.
הערב הראשון היה הכי נורא. זה התחיל קצת מאופיר וקצת מכולם והכל. כאילו, הרגשתי שכולם רוצים להיות עם אופיר ולכל אחד יש מקום בתור לזמן איתה, כולם סביבה כל הזמן ורוצים למצוא חן בעיניה ורוצים שהיא תאהב אותם. כמובן שזה נתן לי חרא הרגשה. זה הרחיק והרתיע אותי מאוד מאופיר, בגלל שאני לא מסוגלת לעשות משהו שכולם עושים, אני פשוט לא יכולה להרגיש שאני חלק מהזרם, אני חייבת לשחות נגד. חוץ מזה, זה גם גרם לי להרגיש סתם חלק מגדוד המעריצים שלה, סתם אחת בתוך קהל, מישהי בכלל לא מיוחדת ולא חשובה.
אז זה הרחיק אותי והתעצבנתי על אופיר ועל כל הבנות שרק כרכרו סביבה. ממש כעסתי על אופיר האמת, לא דיברתי איתה (לא שהיא שמה עלי יותר מדי, היא הייתה עם אנשים אחרים).
מי שכן היה ממש נחמד וזה, היה יואב. כשהוא ראה שאני עצובה הוא בא, ישב ודיבר איתי, ניסה לעודד אותי והיה איתי. הוא הלך איתי לאוהל של הבנות והתיישבנו עם יערה ונועם, שתי בנות חדשות, וסתם דיברנו והיה ממש כיף. באמת שאני מתה על הילד הזה, הוא היה נשמה אמיתית, הוא בא כשאף אחד אחר לא בא ופשוט היה שם בשבילי, עד כמה שזה נשמע לא מתאים ליואב ולי להיות כאלה קרובים.
כמובן שהוא שאל אותי מה לא בסדר אבל לא הסכמתי לומר לו, גם כי זה לא היה מובנה יותר מדי בראש שלי, לא ידעתי כל כך מה מציק לי ולמה אני כועסת, אבל גם לא רציתי לומר לו. אבל באמת שהוא היה מקסים.
בלילה אופיר כן לקחה אותי לשיחה. היא שאלה אותי מה לא בסדר ומה קרה. לא אמרתי לה. אמרתי לה שלא קרה כלום, בגלל הסיבות שכתבתי כאן כבר. זה לא היה מובנה לי בראש והרגשתי שזאת סיבה מטומטמת לכעוס על אופיר.
היא אמרה לי שאני חשובה לה, שאני חשובה לה יותר מכל דבר אחר ושהיא אוהבת אותי יותר מכל אחד אחר, ושהיא לא מוכנה שיהיה לנו עוד פעם נתק של שנה וחצי עכשיו, שהיא לא מסוגלת לעשות את זה, שהיא לא יכולה להעביר אפילו יום אחד בלעדי.
לא אמרתי לה בדיוק מה קרה, אבל כן איכשהו הצלחנו להפוך את המצב וחזרנו למצב שהיינו בו וחזרנו לצחוק ביחד והכל והיה כיף.
למחרת עשינו מסלול שהייתה בו עליה רצחנית שכל הילדים התקשו בה. אני עשיתי אותה לבד בלי לעצור כי לא הייתה לי סבלנות לחכות ולעצור כל שתי שניות. אז עשיתי אותה מהר והגעתי למעלה, ואז החלטתי שאני הולכת לומר לאופיר מה אני מרגישה ומה הפריע לי באותו לילה ומה הרחיק אותי ממנה, ובניתי לי את כל ההסבר ואת מה שאני רוצה לומר בראש.
באוטובוס, כל הנסיעה אזרתי אומץ לומר לה, ובסוף אמרתי לה הכל ממש לפני שהגענו לאחת התחנות בטיול. היא קיבלה את זה ממש טוב ואמרה שהיא שמחה שאני משתפת אותה. גם אני שמחתי והרגשתי ממש טוב.
ביום האחרון, אתמול, לא היו שום דרמות ושום עניינים (שקשורים אלי לפחות, היו מלא עניינים בין אופיר ליואב). היה פשוט המון כיף, בעיקר בנסיעה חזור הביתה שדיברתי איזה חצי נסיעה עם אחד התאומים מהכיתה וצחקנו המון המון עם כולם.
חוץ מזה, אני חושבת שאני ושוהם התקרבנו מחדש. היו מלא קטעים שהיינו ביחד והתנהגנו ממש כמו שהיינו לפני שהיא או אני או לא יודעת מי השתנה. וגם אתמול היא התקשרה ואמרה שאין לה איך לחזור מהפעולה שיש לה היום קרוב לבית שלי, אז היא אמרה שאולי אפשר שהיא תבוא אלי וגם נהיה ביחד וזה. זה נשמע סתמי אבל ממש שמחתי. החלטתי שאני אגיד לה היום שאני מרגישה שאני כבר לא חשובה לה כמו שהייתי פעם. נראה מה יהיה.
בקיצור, הטיול הכי טוב שעברתי (:
(מצב רוח לשיר מטומטם:)
;){kind=link}