היום היה לי אימון טניס.
כרגיל, מאיר המאמן שם אותי בקבוצה הגרועה.
חוץ מזה, שזה מספיק רע, לא הלך לי.
וזה מתסכל.
ככל שהתקדם האימון וככל שלא הלך לי יותר ויותר, והכדור פגע במסגרתי ותר ויותר נהייתי מתוסכלת.
כל כך מתוסכלת.
זה התחיל לאכול אותי מבפנים.
אבל לא הבנתי, ואני עדיין לא מבינה, מה כל כך מפריע לי?
אני יודעת שזה די מפריע שמחשיבים אותי לגרועה, אבל זה היה הרבה יותר מסתם משהו שמפריע לי.
זה פער בי בור.
ואני לא מצליחה להבין למה.
זה בגלל שאני מרגישה שאני לא ממצה את הפוטנציאל שלי, לא בגרועים, ששם אף אחד כמעט לא מצליח להעביר כדור, וגם לא בטובים, ששם אני לא מצליחה להעביר שום כדור?
זה בגלל שמאיר שם אותי ברמה עם בנות שמרגיש כאילו היום התחילו לשחק טניס?
אולי זה פשוט התסכול שבלא להצליח?
אולי זה בגלל ששני אימונים קודם היה לי אימון מעולה שהרגשתי שהזזתי את הגוף וששיחקתי טוב עם אחת הבנות שבקבוצה של הגרועים, שהיא בערך ברמה שלי, ובשני אימונים האחרונים אני פשוט לא מצליחה?
אני לא יודעת,
וזה מה שמשגע אותי.
אני לא יכולה לשאת את זה יותר,
להרגיש מתוסכלת כמו אני לא יודעת מה בלי להבין למה.
אני פשוט לא מצליחה להבין את עצמי, אני לא מצליחה להבין את הרגשות שלי ולהיכנס לשורשן. אולי זה מה שבאמת תסכל אותי?
אני לא יודעת, אני לא יודעת, אני לא יודעת!!!
אני רוצה להשתפר, אני רוצה להצליח.
אבל אני רוצה לעשות את זה עם אנשים שהם ברמה שלי או קצת מעלי.
אולי זה שורש הבעיה?
אולי זה בגלל שזה פשוט גורם לי להרגיש לא שייכת, אאוטסיידרית?
כי אני ממש לא טובה כמו הרצחניים שיש שם, שמעבירים כדורים במהירות 3000 קמ"ש, אבל אני גם לא ממש גרועה כמו הבנות שלא מצליחות להעביר כדור.
ואני לא יודעת.
עכשיו אבא בא ושאל מה לא בסדר,
וזה עוד יותר פער את הבור.
אני מרגישה חלולה.
מזל שאני מצליחה לבכות בגלל זה אחרת גם הייתי מרגישה ריקנית.
אולי מסתכל אותי שאנשים לא מבינים.
הם לא מבינים שזה לא בגלל שלא הלך לי, לא בגלל שאולי אני לא נהנית שם,לא בגלל שאני רוצה להפסיק ונמאס לי מהטניס.
זה לא בגלל זה!!!
אז בגלל מה?
בגלל מה בגלל מה בגלל מהההההה???
;){kind=link}