כשחזרנו בצהריים, אני ואחותי ישבנו בסלון מול הטלוויזיה בזמן שסבתא הלכה לנוח,
כמובן אחרי שאכלנו עוף ותפוחי אדמה וסלט.
בלי מזגן, מאוורר וחלון הספיקו לי כי עוד לא הספקנו לשים לב וכבר מתקרר בערב.
אחרי שינה קלה על הספה בסלון,
אחרי מקלחת על המים הכי קרים,
בזמן שסבא וסבתא מכינים לנו ארוחת ערב.
סוג הימים האלה גורם לי להרגיש את האושר מציף אותי.
אושר מהסוג שגורם לי לרצות לבכות.
ואושר מהסוג שגורם לי לשבת ולכתוב על כמה שזה מוזר שהוא גורם לי לרצות לבכות.
כי יש משהו כל כך טוב בפשטות הזאת,
בניגוד לרדיפה המתמשכת שאני יוצרת אחר ההפך.
המסובך, הסותר, המבלבל.
כי משום מה יש משהו בפשטות, שלצד אושר הוא מביא לי דיכאון עמוק.
צריכה כל הזמן יותר, עוד ועוד ועוד.
רק שלא יהיה כזה.
;){kind=link}