אני חושבת שבכל הנוגע לסקס, הבנתי מה כל כך מושך אותי.
כשאני מזדיינת זה כאילו אני משחררת באופן מוחלט שליטה על עצמי ועל הגוף שלי, ואני מוסרת את עצמי- גם הרוחני וגם הגופני- בידי מישהו אחר.
התמסרות מוחלטת לגבר ולמגע ולרגע.
הרגע שבו אני לא עוד אני, אני גוף מתפתל ובועט וגונח,
מין התעלות עצמית, במצב שהגוף שלי לא נמצא בידיי והמחשבות שלא לא נמצאות בשליטתי,
והכל צף וממלא ומכלה.
ואני מבינה את המשמעות של הביטוי "לתת את עצמי", כי זו נתינה מוחלטת ואבסולוטית מתוך בחירה.
וזה מעצים ומטריף וכשאני מקבלת את עצמי בחזרה אני במקום טוב יותר ואני אני, טיפה משופרת.
וזה לא שאני נותנת את הקרדיט לאיזה גבר, שעושה אותי מאושרת, שאני נתונה בידיו.
זה לא שהוא לוקח.
זה שאני נותנת.
אבל אני גם מתחילה להבין שכל נתינה שהיא מעבר לזה, ולא במסגרת מערכת יחסים, זה פשוט לא משהו שאני צריכה לעשות.
וסקס יש וסקס יהיה וגברים יש וגברים יהיו.
ואני לא צריכה לעשות משהו שהוא לא בריא לי, כמו התרפקות על משהו שלא קיים.
למרות שזה כל כך נעים.
כשחושבים על זה, אנחנו המון פעמים מונעות מעצמנו דברים שאנחנו רוצות לעשות, רק כי זה מה שטוב ונכון ובריא.
לי יש נטייה פשוט לעשות את מה שטוב לי, המון רגעים קטנים של חולשה, אני ממש רוצה אז אני אקח.
כמו לאכול המון שטויות בידיעה שאחר כך זה יביא לכאב בטן, אבל באותו הרגע זה מרגיש הכי טוב בעולם, אז ממשיכים לעשות את זה.
וזה פורץ דרך להשפלות ורמיסות.
אבל כל כך טוב לי.
גם אם זאת בסך הכל אשליה.
;){kind=link}