בזמן האחרון התחלתי לחשוב שאני מפתחת רגשות כלפי מישהו.
זה איזה אחד שהכרנו באינטרנט, ככה אני וחברות שלי בדרך כלל
עובדות.
עובדות. מחפשות אותם גדולים, מחפשות אותם רחוקים, הרפתקאות.
אז הכרנו ודיברנו, ומפה לשם בעקבות מצברוח רע מאוד, כמו שתמיד קורה, עשיתי החלטה ובאתי אליו.
בהתחלה זה אפילו לא היה במטרה של לשכב, הייתי בחצי קשר עם עוד איזה מישהו.
אבל דיברנו והייתה כימיה מקסימה והשיחה זרמה ומפה לשם-
"אולי תישארי?"
ונשארתי.
ובהתחלה הייתי באה, פעם פעמיים וגם שלוש בשבוע, והוא היה מזמין אותי ומדבר.
זה הפסיק באמצע, כי חשבתי שאת הבחור השני אני רוצה.
בסוף התברר שלא, רק התחברנו בגלל משהו קשה שעברנו ביחד.
אז הניסיון לסיים את זה לא הצליח, הוא שלח לי הודעות, בואי, אני רוצה, אני מתגעגע.
כמובן שנמסתי.
וסיימתי את זה עם הבחור השני.
עד שבאיזשהו שלב, לאט לאט...
הוא הפסיק להזמין, לשלוח הודעות...
זה לא שהוא לא היה בקטע, אם הייתי יוזמת הייתי מגיעה והיה סבבה,
הסקס אחד הטובים שהיו לי בחיים.
אבל קצת פחות שיחה... קצת פחות הזמנות... אחרי שבוע שלא מדברים רק אם אני אגיד איזה היי יקרה משהו.
וזה, חברים, השלב שבו התחלתי לפתח רגשות,
והוא התחיל לזרוק זין.
בפעם הראשונה בחיים שלי, לפתח רגשות.
לפני שאומרים לי אני-אוהב-אותך.
לפני הכל, ובקושי להודות בזה בפני עצמי...
כי להודות בזה, זה כמו לשים את עצמי מול כיתת יורים.
ואני לא יודעת אם אלו רגשות אמיתיים, אולי סחף אותי המפגשים הליליים, אולי הסקס,
אולי העובדה שהוא, בניגוד לאחרים, לא רוצה אותי כמו שאני אותו.
וכל הזמן.
הוא בטח לא באמת זרק זין...
אבל בנאדם צריך איזשהו פידבק.
כן, בואי... כן, כיף שאת פה... בואי עוד.
אי אפשר שהכל יהיה בזרימה, אני לא מכונה.
אני צריכה משהו.
אז מתחילת השבוע נהייתי הרפתקנית, ואמרתי
אללה וואכבר, בואו נעשה את זה, פיגוע התאבדות.
בואו אלך אליו ונדבר איתו על הדברים האלה.
חייב להיות בו איזשהו קמצוץ אכפתיות אם אנחנו נפגשים אצלו כבר מנובמבר.
אז סימסתי, בואי נדבר יותר מאוחר.
ויותר מאוחר, בעבודה, הודעה-
"אני הולך לשבת עם חבר אחרי המשמרת אז אם בא לך לבוא אחרי, אז תבואי."
"אני הולך לשבת עם חבר אחרי המשמרת אז אם בא לך לבוא אחרי, אז תבואי."
אם בא לך.
לי לא באמת אכפת.
לא טרחתי לענות, הוא הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים.
ונמאס לי.
וכן, חבל לי. אולי אני עוד אהיה עצובה.
בטוח שאני עוד אהיה עצובה.
אבל יצאתי מזה בהרגשה חזקה.
לא עוד להיות סמרטוט,
גם במובן של לספוג יחס שאולי אין לו שום כוונה רעה, אני בטוחה שזה הדבר האחרון שהוא מתכוון,
אבל יחס שגורם לי להרגיש רע.
חזקה, במובן של לעשות מה שיהיה לי טוב,
לא להישאר עם מישהו רק כדי לא להישאר לבד.
לקבל מה שאני רוצה, או שלא.
די, כמה אפשר?
;){kind=link}