רגעים שבהם אני פתטית להחריד
כשכל יום שמתחיל בלי הודעה ממך מתחיל לא טוב.
כשאני חושבת עלינו ביחד,
כשאני חושבת עליך עם מישהי אחרת,
כשאני חושבת עליך פשוט הולך לעבודה ולגלוש בים ויושב בדירה
בלי כל כך הרבה מחשבות מיותרות.
כשאתה רואה הודעה ולא מגיב.
כשאני שמחה נורא כשאתה כן מגיב.
כשאני נהיית עצובה שנייה אחרי זה.
כשאני משתוקקת אליך בכל דקה בכל יום שתפיג את העצב התמידי.
רגעים שבהם זה עובר
כשאני מבינה שהעצב הוא שלי, ושלי בלבד.
ואני זו שבוחרת לא לשחרר אותו,
כי אני אוהבת אותו.
אבל לשחרר אותו-
זה אפשרי.
כשאני קוראת פוסט של הדס המקסימה ויש שם משפט-
פשוט להרים את הראש וללכת הלאה,
וזה נותן לי השראה לעשות בדיוק את אותו הדבר.
כשאני עובדת על הפרויקט שלי-
כשאני מדמיינת את סינדרלה הולכת לקנות נעל חדשה בג'ימי צ'ו,
את היפהפייה הנרדמת מתעוררת והולכת לשתות כוס קפה.
כשאני מבינה את החוזק שלי,
כשמבליחה לי ההבנה שזה לא קשור אליו,
והכל יחסי והכל עובר,
ושום דבר הוא לא גרוע כמו שאני עושה אותו.
;){kind=link}