באמת שאחד הדברים שגורמים לי להרגיש טוב,
במיוחד בימים כאלה כשהכל מסביבי שוקע,
הוא אוכל.
לחזור הביתה ולהכין לעצמך חביתה עם טוסט מלחמנייה מתוקה,
שעשית על מחבת משומנת היטב בחמאה חמה.
(אפילו אם זה בגלל שזה מה שהוא בישל לך,
ופשוט לא בא לך להודות בזה ברגע זה).
הדברים הפשוטים האלה -
הציפייה לבילוי במסעדה בסוף השבוע עם המשפחה,
הריח של הגשם בבוקר,
ההתלהבות מהגשם בצהריים, כשמופחתות לכולם 10 שנים מהגיל ברגע,
ומתחילים להתלהב ולעשות רעש בשיעור.
הפרח שפורח בסדק במדרכה,
הידיעה שתמיד יש לי גב,
שגם אם הנפילה מוחשית להחריד,
יתפסו אותי.
הבלחות של מעט מחשבות כאלה ביום.
הבגדים שקניתי,
היופי שאני יכולה ליצור,
החיים שאני יכולה להרוס
והחיים שאני יכולה לבנות מחדש.
כולל אלו שלי.
הכל בראש,
כך אני מרגיעה את עצמי.
אני המצאתי את השדים האלה,
הרי הם לא באמת קיימים,
הם לא באמת באים לתפוס אותי.
וכמו שהמצאתי אותם,
כך אוכל להעלים אותם.
תנשמי, הכל בראש.
לשחרר מהעצב זה אולי הדבר הכי קשה שתצטרכי לעשות,
אבל רק ככה תוכלי להשתחרר.
התמכרתי אליו מדי.
;){kind=link}