לא זכיתי באור מן ההפקר,
אף לא בא לי בירושה מאבי,
כי מסלעי וצורי ניקרתיו
וחצבתיו מלבבי.

ניצוץ אחד בצור לבי מסתתר,
ניצוץ קטן- אך כולו שלי הוא,
לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו-
כי ממני ובי הוא.

ותחת פטיש צרותי הגדולות
כי יתפוצץ לבבי, צור-עזי,
זה הניצוץ עף, ניתז אל-עיני,
ומעיני- לחרוזי.

ומחרוזי יתמלט ללבבכם,
ובאור אשכם הציתיו, יתעלם,
ואנכי בחלבי ובדמי
את- הבערה אשלם.


ח. נ. ביאליק