אני מתגעגעת אלייך.
לסמס לך לא מתחיל למצות את כל מה שאני רוצה לומר לך, ולא מתחיל למצות את כל התגובות שאני רוצה לקבל ממך, ולא קרוב ללהחליף את החיבוק שלך ואת החיוך שלך.
אני נשמעת לסבית, וזה קצת מזכיר לי נדרים לחתונה, אבל את חסרה לי.
אפילו שאני מבלה בלונדון ועושה דברים מדהימים את חסרה לי.
גם אם אני אמצא את הגבר של חיי ואתחתן ויהיו לי 7 ילדים את תהיי חסרה לי.
גם אם אני אצליח להיות רופאה ואטוס לאפריקה ואציל מיליון ילדים את תהיי חסרה לי.
הבנת את הפואנטה, אני צריכה אותך בחיים שלי, לתמיד.
את היחידה שמבינה אותי, יש רגעים שאפילו אני לא יכולה להתמודד עם עצמי ולהכיל את עצמי, ואת מצליחה.
אין לי מושג איפה יש לך את המקום, אבל אולי נולדת עם לב אקסטרה גדול כי אין הסבר אחר לכל החרא שאת אוכלת ממני וסובלת כל כך יפה.
אין אף אחד שמקבל אותי בצורה מושלמת כמו שאת מקבלת את כל החלקים שבי, גם הרעים שבניהם, מה שמקנה לך את זכות היתר להנות מהחלקים הכי טובים (שאני שומרת במיוחד לך).
את תמיד יודעת את הדבר הנכון לומר, את תמיד יודעת מה אני צריכה, את יודעת לתת לי את המרחב, את החיבוק או את הסטירה שאני צריכה.
את היחידה שתסכים לכל פעילות מרוממת מצברוח בכל דקה ביממה, את החצי השני שלי, ואני באמת לא חושבת שאני אצליח לחיות חיים נורמליים אם תלכי עכשיו (חס וחלילה).
ובקיצור, כל הדברים הנ״ל גורמים לי להרגיש בחסרונך כשאת לא פה.
כשעובר מישהו עם תסרוקת מזעזעת ברחוב ואין לי עם מי לרכל עליו, כשבוחן אותי בריטי חתיך ואין לי טייסת משנה מושלמת כמוך שתכוון אותי (למיטה שלו כמובן;), כשאני מודדת שמלה בחנות בגדים מיוחדת ואין לי אותך שתגיד לי כמה מושלמת אני נראית (הכל חוזר אלייך, אגב).
בקיצור, אני אוהבת אותך יותר מכל אחד אחר בעולם.
ואני אפילו אסתכן, אעז ואגיד שיותר מהמשפחה שלי.
כי משפחה חייבים לאהוב, ואותך בחרתי לאהוב, ואני חושבת שזה יותר חזק.
את ממש לא צריכה להחזיר לי באותו מטבע, מספיק לי רק שאת פה איתי, אני לא צריכה מילים גדולות (טוב נו, רק לפעמים) ((פעם בשבוע, אני כל כך נידי:/))
ואני חושבת שזהו.
פריקה מכל הלב שמוקדשת לך.
הצצה למקומות הכי דביקים ומביכים בלב שלי.
אוהבת אותך, תחזרי כבר מחול שנוכל ללכת לים ולנמל ולשתות וודקה ושייקים על החוף.
***
מוקדש לאופיר,
האדם הכי טוב שקיים בעולם הזה.
נכתב ברגע משבר קל, שבוודאי יעבור מחר.




































