עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני כמו סכר.
אם אין בינינו את החומה הזו,
אני מתפרצת עליך
ולא תבין מאיפה זה בא
וזה יהיה מאוחר
וכבר תיסחף

~

יום אחד אצא ואפרוץ אל החיים.
החלומות הם מה שמחזיק אותי ערה בשעות הצהריים.
חברים
Reddingtonhaunted princessדוןemmaSuperGirl1Lana
אנונימי?CatHellBohemian Raphsodyעוד מוזרה בעולםהדסאנונימית
#פיגלי_הורן ♥Cassidy DrakeDarknessיובלJUNE Mc'lovinglife is sweet
PilaI dont give a F**K ♥FUCKiTIm (not) fineBe Your Own Herome-***
ג'ולמאיה נוימןyehavEdenSuzanחן (:
MeshiIt's my lifegirlשקדTigerLilyאביגיל
לא זכיתי באור מן ההפקר
לא זכיתי באור מן ההפקר,
אף לא בא לי בירושה מאבי,
כי מסלעי וצורי ניקרתיו
וחצבתיו מלבבי.

ניצוץ אחד בצור לבי מסתתר,
ניצוץ קטן- אך כולו שלי הוא,
לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו-
כי ממני ובי הוא.

ותחת פטיש צרותי הגדולות
כי יתפוצץ לבבי, צור-עזי,
זה הניצוץ עף, ניתז אל-עיני,
ומעיני- לחרוזי.

ומחרוזי יתמלט ללבבכם,
ובאור אשכם הציתיו, יתעלם,
ואנכי בחלבי ובדמי
את- הבערה אשלם.


ח. נ. ביאליק

weeds

16/02/2015 22:28
The Cheshire Cat

לא מזמן צפיתי בפרק האחרון של הסדרה שצפיתי בה כבר לא מעט זמן, ואני מרגישה שזה פשוט לא נכון ללכת לישון בלי לנסות ללכוד את ההרגשה הזאת של לסיים סדרה כל כך מדהימה שגרמה לי לבכות במשך שעה רצופה לפחות. 

שטחית או לא, לא ממש אכפת לי מה אתם חושבים עלי, אבל הסדרה הזאת היא הרבה יותר מסתם סדרה. 
היא גרמה לי לשנות את הפרספקטיבה שלי על החיים. 
הרגשתי ככה, בעצמה כזאת, אולי פעמיים. 
אחרי אבודים ואחרי משחקי הרעב. 
כן, דברים כאלה משפעים עלי, ואני חושבת שזה מדהים שאנשים, רק במילים שלהם או בדרך ההתנהגות שלהם או בדפוסי החיים שלהם או בשינויים ותהליכים שהם עוברים ונותנים לנו להיות שותפים אליהם, מצליחים להפוך השקפת עולם או לשנות חיים. 
והסדרה הזו בהחלט נכנסת להיכל התהילה. 

אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים ששיניתי את רגשותיי כלפי ננסי בוטווין (גיבורת הסדרה כמובן) משנאה יוקדת על הזנחת הבנים המקסימים שלה והתנהגות כמו בת שתיים לאהבה חזקה על יכולתה להסתדר בכל מצב ובכל זאת לדאוג לכולם ולהנות מהחיים. 
והפרק הזה, הפרק האחרון, מילולית לא הצלחתי להפסיק לבכות. 
כל פרט קטן, כל דמות שהשתנתה וגדלה, כל דמות עבר שפתאום צצה בפרק הזה ושיקפה בעצם את המסע העצום שכל הדמויות עברו. 
כולם היו כל כך אבודים, ובכל זאת בתוך כל הבלגן והעצב העצום הכל היה כל כך שלם ויפה ושליו. 
מרוב שהכל לא התחבר, בסוף הכל נהיה הרמוני. 

אני חושבת שהדבר העיקרי שלימדה אותי ננסי בוטווין הוא שהכל אפשרי. 
שום דבר לא צריך לעצור אותי בחיי. אני אוכל לעשות את כל מה שאני חולמת עליו ואני צריכה לנצל את המיטב מהחיים האלה, לא כי הם קצרים- אלא כי זה אפשרי. 
בנוסף, היא לימדה אותי שהכל בסוך יהיה בסדר. לא צריך להיכנע למוסכמויות או ללכת לפי תבנית. הכל יכול לפעול, ולא רק זה, אלא הכל יכול לפעול בדרך שלי. 

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי מדהימים באנשים. איך הם יכולים להשפיע אחד על השני. 
ודבר אחד אני יודעת- 
את ננסי בוטווין אני לא אשכח. 


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
סינדרלה והנסיך
סינדרלה והנסיך
חיו, כך אומרים, באושר לנצח,
כמו שתי בובות בתיבת-זכוכית של מוזיאון,
מעולם לא הטרידו אותם חיתולים ואבק,
מעולם הם לא התווכחו על זמן הבישול של ביצה,
מעולם הם לא חזרו פעמיים על אותו הסיפור,
מעולם הם לא התרחבו בגיל העמידה,
חייכם החמוד מודבק ומרוח לנצח.

-״התפוח המורעל״
הכל כחול
ולמה שאתה תגיד לי איך עושים את זה נכון
אם זה זורם בי כמו הדם בוריד שלי
כמו הים התיכון
הכל כחול
אני כל יכולה
השגחה מלמעלה
אם משהו לא בא אז הוא לא בא מסיבה

-יסמין מועלם