אפשר להגיד שעובר עלי יום...
בעל עליות ומורדות.
איך שקמתי בבוקר, ניסיתי כהרגלי לשכב במיטה (באחד מימי השישי היחידים שיש לי לעצמי במהלך השנה) ולנוח ולחשוב ולהיות קצת בשקט מכל הבלגן והרעש שיש כל הזמן מסביב.
ואז התחילו לי מחשבות טורדניות.
כל המחשבות שאובססיביות שיכולות להתפתח אצלי, התפתחו היום בבוקר.
על לאקי, על תומר היזיז, על אופיר והחבר לשעבר שלה, על סקס ועל מיניות ועל קשר ועל חברות.
הכל, וזה שיגע לי את המוח והתחלתי לשקוע כמו אבן, הרגשתי כל כך חרא ששקלתי להזמין מישהו שאני בקושי מכירה מתל אביב, מישהו שאני יודעת שהדבר היחיד שמעניין אותו זה לזיין אותי.
הייתי כל כך קרובה, אבל יצאתי מזה.
הדלקתי את האור הקטן, שמתי אלבום של בחור מקסים ששר עם המון רגש ועם גיטרה אקוסטית והתחלתי להוסיף לקיר מלא ציטוטים שנאגרו אצלי בפתקים בפלאפון ולא היה לי זמן כוח להוסיף.
ואז יצאתי מהחדר וכבר הייתי במצברוח מרומם, והצטרפתי לאבא שלי ולאחי לקניון בשביל לקנות לאח שלי מכנסיים. על הדרך מצאתי לשניהם סווצ'רים תואמים ממש חמודים וקנינו גם ביגוד תרמי כדי שיהיה לי לנסיעה לפולין (עוד קצת יותר מחודש!!)
וזהו, סוג של יצאתי מזה, התרכזתי בדברים הקטנים והטובים של סוף שבוע חורפי מוצף בגשם וברד - המשפחתיות, הסנדוויץ' של שישי בבוקר, זגורי והעשב של השכן, הספר שלי וכו'.
ואז, לאקי החליט להתקשר.
לא יצא לי לדבר על זה פה, אבל אחרי שכבר גם אני שכנעתי את עצמי וגם אנשים אחרים שכנעו אותי שהתאהבתי בלאקי, התברר לי שאני בשבילורק סקס.
ככה הוא אמר את זה, בלי הקדמות, בלי עדינות.
עדיין לא ידעתי מה לעשות, אם להישאר בקשר הזה או לא, כי אם אני אשאר ככה זה ברור שאני אתחיל לפתח ציפיות למשהו שבחיים לא יהיה, ואז אני אדמיין כל פעם מחדש ואתאכזב כל פעם מחדש ואני לא אצליח לצאת מזה.
אבל היום, זה מה שגרם לי לחתוך באופן סופי.
הוא התקשר, והתחיל לדבר איתי, אמר שהוא שם לב שהייתי עצובה השבוע ורצה לדעת אם קרה משהו ואם הכל בסדר ואיך היה לי השבוע.
דיברנו על רגעי שפל בשבוע הזה, ולא רציתי להגיד לו שזה היה בגללו, אז אמרתי משהו מעורפל שהתבאסתי בגלל יחסים בין אנשים ואי הבנות וציפיות כוזבות.
הוא לא הבין את הרמז.
ואז הוא שאל אם יש לי אנשים לדבר איתם על הדברים האלה והכל, ואמרתי לו שכן, והוא אמר שאולי אני מרגישה ככה כי אני לא מספרת לאנשים אחרים את מה שאני מרגישה ואני צריכה לעשות את זה.
ואני, בתמימותי הכל כך חביבה וכל כך הרסנית, כבר חשבתי שהוא רומז משהו, שאני צריכה להגיד לו משהו על זה שאני רוצה שנהיה ביחד או משהו.
אבל.... כמובן שיש מניע שהוא התקשר בשבילו.
הוא רצה שאני אתאר לו מה הייתי עושה לו אם היינו שוכבים במיטה ביחד עכשיו.
התחלתי למלמל 'בן זונה' ולייבש אותו בשיחה ודווקא את הרמז הזה הוא הבין וניתקנו את השיחה.
התגובה הראשונה שלי הייתה להתפרק על המיטה.
אחרי זה לזרוק את הכריות בכעס ברחבי כל החדר.
אחרי להתקשר לאופיר.
היא אמרה שהגיע הזמן לחתוך ואני מסכימה.
בהתחלה רציתי (התגובה הראשונית והטבעית שלי לכל בעיה) להתעלם ולחכות שיעבור.
אבל היא צודקת, אני צריכה לקטוע את זה, אחרת זה ימרח.
חשבתי להתקשר, אבל הוא לא שווה את זה.
אני הולכת לכתוב לו אסמס בנוסח דומה למשהו כמו-
נכון שאמרת לי קודם שאולי אני מרגישה חרא לפעמים כי אני לא חולקת את הרגשות שלי עם אנשים?
אז הנה, אני אגיד לך את זה עכשיו- אתה עושה לי יותר רע מטוב. אני לא רוצה שתיצור איתי יותר קשר, סורי אם הייתה בנינו אי הבנה אבל זה בסך הכל כי אנחנו רוצים דברים שונים ואני לא יכולה לעשות את זה יותר.
אני אמשיך לחשוב על זה.
היה לי תמיד ברור שכשאני אתאהב, זה יהיה במישהו תחמן, מישהו שיודע בדיוק איך לתפעל אנשים כדי לצאת הכי מקסים שיש.
מישהו קצת כמו יואב מהכיתה שלי.
לאקי יודע בדיוק איך להתנהג כדי לתת את הרושם שממש אכפת לו, כדי שהוא יוכל להשתמש בי כמו שהוא רוצה.
ותכלס, כשאני חושבת על כל הפעמים שהוא נגע בי או התעניין בי, זה היה רק כשהוא חרמן.
אז נמאס לי.
ובכל מקרה, אני החלטתי שאני לא הולכת יותר לתת לבנים להתייחס אלי כמו לחרא.
אלי מתייחסים כמו לנסיכה, לא כמו לעז. מספיק עם הבולשיט הזה, הגיע הזמן שאני אפסיק את היחס המגעיל הזה.
מהיום, אני לא רודפת. מהיום רודפים אחרי, ומצדי העולם יכול למות.
נ.ב
אין סיכוי שאני נופלת יותר בפח הזה שוב, שנקרא עלק "אהבה".
בחיים לא.
;){kind=link}