יש אנשים שקל להם למצוא את האושר.
בעיניי, אושר הוא הדבר הכי חשוב שצריך בחיים האלה, כי ברגעים מסוימים, אושר הוא דבר שקשה לי למצוא.
ברגעים מסוימים, כשאני שוקעת לתוך בור שחור חסר תחתית, קשה לי למצוא את נקודות האור האלה שנקראות אושר.
אבל כשאני משתדלת, אני מוצאת, עם עבודה קשה.
אני מוצאת אותו בחיוכים של הגרה, בת הדודה שלי, שהיא גם החולשה שלי, ובשאר בני הדודים המתוקים שבלי עין הרע, לא חסר מהם.
אני מוצאת אותו בציניות החמה והאוהבת של המשפחה שלי, בהלצות המצחיקות ובפרצי הצחקוקים הבלתי פוסקים.
אני מוצאת אותו בחברים שלי, שלמרות הכל, אני כן חשובה להם, דבר שבעיניי הוא בכלל בכלל לא מובן מאליו. בעובדה שצריכים אותי לפעמים, שאני לא סתם נדחפת.
אני מוצאת אותו באמנות, בעובדה שאני יכולה להביע את עצמי, דבר שתמיד היה קשה לי, באמצעות צבע וחומר. במורה לאמנות המדהימה שלי, שהאמת, עושה את התיכון לחוויה מדהימה רק בזכות עצמה.
ובגדול, כשאני לא שוקעת, האושר קיים איתי, כי למדתי לאמץ אותו ולא להרחיק אותו מעלי בעזרת מחשבות טיפשיות שלא מובילות לשום מקום חוץ מלמטה.
טוב אז, דיברתי עם כל מי שהייתי צריכה, aka התאומים ויואב.
כמובן שבהתחלה נלחצתי והייתי קרובה לביטול והשתפנות וחשבתי 'בשביל מה בכלל, אני אצא מפגרת' וכו,
אבל הבטחתי לעצמי כמו שידעתי תמיד, זה יצא הכי לטובה שיש.
התחלתי עם רן, והייתה שיחה ממש טובה.
אמרתי לו שאני לא מוכנה שהחברות שלנו תהיה קורבן לדרמה המיותרת הזאת שאני אפילו לא חלק ממנה. שלא נעים לי שאנחנו לא מדברים, שלא נעים לי שהוא לא בא לומר לי שלום בבוקר אפילו כשאופיר עדיין לא הגיעה אז אין סיבה שהוא לא יבוא.
אמרתי לו שאני בכלל לא קשורה לעניין הזה, והוא אמר שאין מה לעשות, אני קשורה, אני באמצע.
וזה גרם לי להרגיש ממש טוב כי... טוב, אני חלק מהם, אני לא צופה מהצד.
וזה לא משהו מובן מאליו בעיניי.
אז זהו, סיכמנו שאין יותר התעלמויות הדדיות כי זה היה מצב שהיה נוח לשנינו, אבל עכשיו הוא כבר ממש לא נוח, לפחות לי.
עם מאור לא ממש היה צריך לדבר כי הוא יותר צל ברקע, הוא לא באמת דמות לוקחת חלק בכל הסיפור הזה.
אז גם איתו חזרתי להיות כרגיל אני מניחה.
ויואב...
לא משנה מה, הוא תמיד יצליח לסובב אותי על האצבע הקטנה שלו. אני שונאת את זה.
דיברתי איתו, והיה סתם כזה 'חשבתי שאת כועסת עלי' 'אבל אתה לא דיברת איתי קודם' 'כי לא ראיתי אותך בבוקר ואז לא הבנתי מה קרה' וכו וכו.
אז זהו, אני מניחה שגם איתו המצב חזר להיות רגיל.
למרות שהוא כן הצליח לאכזב אותי במסיבת יום הולדת של דין, כי אני כל פעם מצליחה לבנות לעצמי בראש דימוי שלו, איזה מין דמות חלומית כזאת, שהיא לא באמת הוא.
אז אני פשוט צריכה לזכור לא לתת לו מקום יותר מדי גדול בחיים שלי כי הוא פשוט לא כזה, הוא לא אמיתי.
חוץ מיואב, המסיבה של דין הייתה מדהימה, נהניתי כל כך.
ויש לכך סיבה אחת.
לפני זה, אני ואופיר נפגשנו בבית שלה לבירה וטיילנו ברחוב, ובגלל שלא אכלתי כלום מהצהריים והייתי על בטן ריקה, הבירה טיפה עלתה לי לראש, כמה שמביך ברמות להגיד את זה.
אז זהו, הייתי ממש ממש בראש טוב, זה כאילו בדיוק הטיפה הזאת שעוזרת לי להשתחרר במצבים כאלה, כי האמת שאם הייתי בלי הבירה הזאת לפני, לא הייתי מצליחה למצוא את ההנאה.
רקדתי בלי לשים זין על איך אני נראית ומה אנשים חושבים עלי והייתי קולנית והתרוצצתי והיה כל כך כיף, באמת שאת הלילה הזה אני אזכור.
וזהו, שתהיה לכולם שנה טובה ומדהימה,
והאמת,
אני חושבת שאני בדרכי את האושר (:
;){kind=link}