השתפר לי המצברוח פלאים מאז הפוסט האחרון.
הגעתי למצב שפשוט השלמתי עם חוסר הפעילות בחיי ואפילו לא ניסיתי לעשות משהו, וכמו טינאייג'רית טיפוסית ישבתי על התחת שלי כל היום והרצתי עונות של דקסטר.
ואני חייבת לומר, שזאת הרגשה פשוט משחררת .
להשלים עם כל הבולשיט, להפסיק לחשוב יותר מדי ופשוט לצוף.
לצוף ולא לעשות כלום.
אז זהו, עלה לי המצברוח וחזרתי לשמוח.
וכמובן, בגלל שזאת אני, מיד אחרי השלמתי עם המצב נזכרתי פתאום בכל מיני דברים שאני צריכה לעשות.
סידורים לבצפר כמו עבודה בכימיה וסידור קלסר ומחברות ישנות, נסעתי לדודה שלי למודיעין והלכתי עם אחותי לחוגי ספורט וכו'.
ולא נורא, למרות העצלנות שנבעה מההשלמה עם חוסר הפעילות אני יחסית פעילה עכשיו.
אז בגדול, אני בסדר, אוהבת את החיים האלה בכל הלב, פשוט מאושרת, לא יודעת.
שמחה.
ברגע זה לבד בבית, אבל לא אכפת לי, יש בזה חופש, להיות לבד בבית.
תכף אחבר את המחשב לטלוויזיה ואשים מוזיקה בפול ווליום, דבר שתמיד רציתי לעשות באחת הפעמים שאני לבד בבית, ועכשיו זו הזדמנות פז.
בערב מסיבת יום הולדת לנועה, מקווה שיהיה בסדר.
למרות שאופיר לא תהיה שם, היא עדיין חולה במחלת הנשיקה וכל החרא הזה, אין כל כך סיבה למה יהיה לא טוב.
למרות שיש מצב שיהיו אנשים שאני לא מכירה גיל תהיה שם, אולי אורן יהיה שם, יואב שפתאום דיברנו בוואטסאפ לפני כמה ימים יהיה שם, שוהם שהתחדש איתה הקשר תהיה שם.
בקיצור, לא יהיה משעמם.
עוד פחות משבוע בצפר.
אפשר לומר שאני מוכנה נפשית.
לאור המשבר האחרון שלי, מאוד מאוד מוכנה נפשית.
למרות שזאת תהיה שנה גיהנום עם שעת אפס פעם בשבוע, יום שישי פעם בחודש וכל יום לימודים עד ארבע, זה סופסוף מרגיש כמו בית ספר ולימודים ופעילות מוחית, בשונה מ-10 השנים האחרונות שלי במערכת החינוך.
סופסוף עושים משהו.
בטוח ימאס לי מהר מאוד, אבל בדרך כלל אני אוהבת עודף פעילויות, ימים עמוסים שבהם אני חוזרת מאוחר אחרי מגוון של דברים שעשיתי.
זה גם תורם לשנת לילה עמוקה וטובה (:
אז זהו, מקווה שאתם בסיידר כמו שאני.
סוף חופש שמח שיהיה (:
;){kind=link}