אני שונאת את זה שהחברה גרמה לי להרגיש שיש רק דרך אחת לחיות את החיים, ואם אני לא חיה לפי הדרך הזאת אני חיה לא בסדר.
שצריך לאבד את הבתולים מוקדם, אחרת זה לא בסדר.
שצריך לשתות ולהשתכר כדי לבלות, אחרת זה לא בסדר.
שצריך שיהיה לי חבר, אחרת זה לא בסדר.
שצריך שיהיו לי המון חברות וחברים ואינסטרגם ופייסבוק פעילים ווואטסאפ עם מלא קבוצות שלא מפסיק לקבל הודעות, אחרת זה לא בסדר.
שהבטן שלי צריכה להיות שטוחה והירכיים דקיקות כמו גפרורים, אחרת זה לא בסדר.
אז יש לי חדשות בשבילכם. לכו להזדיין.
נמאס לי להרגיש שהחיים שלי לא נכונים באיזושהי צורה.
אני הולכת לחיות איך שבא לי ולהתגבר כבר על השטות המפגרת הזאת.
כי אושר של אדם לא קשור לכמה חברים יש לו או למראה שלו, אדם לא מאושר תמיד יהיה לא מאושר.
ואני רוצה להיות אדם מאושר, רוצה לשמוח על חלקי.
כי בסופו של יום, איזה מדהימים החיים האלה.
בסוף יש לי המון זמן פנוי בחופש הזה, שהיה אמור להיות גדוש פעילויות מפה ועד להודעה חדשה.
בגלל שאופיר חולה והכל, אין לי את התמיכה שלי, את מי שרוב האושר שלי תלוי בקיומו (אני יודעת זה מצב לא בריא וקצת מעוות אבל מסתבר שיש לי נטייה לתלות את האושר שלי באנשים אחרים. רובם לא יודעים את זה).
החבורה מפורקת אז גם זו לא אפשרות,
שוהם אצל משפחה עד יום שני ונועה גם כן תפסה מחלה.
אוף, אני מרגישה שאני מבזבזת זמן שאפשר לנצל כל כך בכיף.
זאת ההרגשה שיש לי, הרגע הבנתי את זה.
זה מתסכל...
בא לי לעשות משהו.
אבל מה כבר אני יכולה לעשות... ?
;){kind=link}