כבר כשהיינו שם העיר קסמה לי, יש בה פשוט קסם מהמם.
קצת כמו תל אביב בקונספט שלה- המון מקומות מגניבים, אנשים צעירים, אינסוף הזדמנויות ואינסוף כיף ופשוט מדהים.
ובכלל, עכשיו, אחרי שקראתי ספר שבסופו הגיבורה עוברת לגור בניו יורק, עוד יותר יש לי חשק.
ללמוד שם או להתמחות שם, ופשוט לגור שם ולחוות את העיר הזאת, אפילו לתקופה קצרה בחיי.
ונראה לי שאני באמת הולכת להגשים את זה.
אז הנה, יש לי חלום חדש, לגור בניו יורק.
והוא הולך להתגשם (:
בכל מקרה, חוץ מהרצון הזה שצץ לי לפני לא מעט זמן, החופש עובר בעצלתיים.
נועה, אחרי מחשבה קצרה הגעתי למסקנה שהיא פשוט איכזבה אותי.
אחרי שדיברנו על שוהם, אחרי שסיפרתי לה מה שאני מרגישה ביחס אליה ואיך שהיחסים שלנו הידרדרו ואחרי שנועה הסכימה איתי, היא פשוט עשתה לי את אותו הדבר ששוהם עשתה לי, פשוט נעלמה.
בלי שום מילה, בלי שום רמז, אמרה שתדבר ופשוט לא דיברה.
אני כל כך שונאת שעושים את זה, אין לתאר עד כמה.
אז היא יכולה מצדי לקפוץ לי, שיהיו לה המשך חיים נהדרים, לי נמאס.
דווקא שוהם היא זו שהפתיעה אותי, היום בדרך לסבתא שלי פתאום היא שלחה לי הודעה, אמרה שהם חזרו ושאלה מתי אנחנו נפגשות והכל.
ממש שמחתי, האמת שבכלל בכלל לא חשבתי שהיא תתקשר איתי אחרי שתחזור, חשבתי ששוב תהיה תקופת שתיקה ואז בתחילת שנה כבר יהיה משהו.
אבל לא, קבענו למחר והכל, וזה.. לא יודעת.. סבבה.
בגלל שלקחתי כל כך מובן מאליו את העובדה שהיא לא תדבר איתי יותר, הרגלתי את עצמי למחשבה על חיים בלעדיה, שאין יותר את החברות הזאת, וכבר הגעתי למסקנה שעדיף לי בלעדיה ושתלך לחפש.
אז אני מקווה שאני אצליח להשתחרר מחר מההרגשה המוזרה שעוטפת אותי עכשיו, יהיה בסדר.
אז בכל מקרה, כמו שאמרתי כבר בפוסט הקודם, אנשים באים ואנשים הולכים, זה כל כך לא משנה, כל מקום שאהיה בו אני אסתדר ואמצא את עצמי.
אני טיפוס שמסתגל, ואם לא אז מנסה לשנות את המציאות כדי שיהיה יותר קל להסתגל אליה, וכשאי אפשר, עובר למקום אחר בחיים.
יהיה בסדר.
;){kind=link}