התחשק לי לכתוב, התחשק לי לעדכן.
נראה לי שאני מרגישה שכשאני לא כותבת בבלוג אין לי מה שיסדר את המחשבות, שיבהיר לי מי נגד מי במוח שלי, שפשוט ירוקן לי את הראש לכמה זמן.
באמת אני מרגישה שהראש שלי מתפקע בזמן האחרון, כל לילה לפני המיטה חוסר מנוחה טורד אותי.
בכל מקרה, נראה לי שאני פשוט אתחיל לכתוב.
אז אמרתי כבר שמאז שחזרתי לארץ רן כבר לא ממש מדבר איתי, אלא יותר שיחות וואטסאפ יבשות כאלה.
אני מתחילה לפתח שנאה אמיתית כלפי הוואטסאפ הזה, בחיי.
קיצר, שלשום רן שלח לי הודעה מוזרה כזאת, כאילו, לא דיבר איתי איזה חמישה ימים, לא מציע להיפגש למרות שחזרתי, כלום כלום ואז שלשום שלח לי משום מקום שהסרט החדש של צבי הנינג'ה מעולה.
ואני כזה, וואט דה פאק? מה הוא רוצה ממני, מה הוא קפץ עלי משום מקום?
בכל זאת זרמתי יחסית, אמרתי לו שמגניב, שאלתי אם הוא הלך והוא אמר שכן, בקולנוע, ואני אמרתי לו שהמשפחה שלי מתכננת ללכת לאפס ביחסי אנוש והוא אמר 'חחח מגניב' (שונאת את ה-חחח הזה) וזהו.
וזה היה מוזר, כאילו, אתה לא חושב שיש בנו יותר מהשיחה הזאת, שיותר יבשה מאבן במדבר?
זה סתם ביאס אותי, הכניס אותי למצברוח עצבני.
גם אורן עצבן אותי, אבל סתם בגלל שטויות שלא אמורות לעצבן אותי אבל אני עושה מהן משהו גדול.
פשוט אתמול הוא התחיל איתי איזה שיחה על רעיון מפגר שהיה לו ולקח לו המון המון זמן לענות להודעות שלי.
וזה שיגע אותי.
בעיקר בגלל זה התחלתי לשנוא את הוואטסאפ, זה כזה לא אמיתי, כזה מרוחק, יוצר כזאת נכות רגשית.
ושלא נדבר על זה שנועה ממש איכזבה אותי.
ממש חשבתי שהחברות בנינו הולכת לפרוח כי באמת שאני אוהבת אותה והיא אחלה בנאדם, אבל אני לא מבינה מה הקטע שלה.
דיברנו והכל היה הכי טוב שיש ואמרנו שאנחנו צריכות להיפגש.
קיצר, קבענו לשבת ולא יצא, ואז שאלתי אותה ביום ראשון אם מתאים לה שלישי אחהצ.
היא אמרה לי שתחזור אלי בערב ולא חזרה אלי עד עכשיו.
ואני לא יכולה לחשוב על סיבה אחרת לזה מאשר שפשוט לא אכפת לה.
ואז.. מה זה שווה ?
נמאס לי, נמאס לי מאנשים.
ואחרי שאני אומרת את זה ישר אני מתחילה לחשוב שאולי הבעיה אצלי.
עדיף שאני לא אכנס לזה, בדיוק חזרתי מכמה שעות אצל אופיר שהלכו חצי- חצי.
לא יודעת להסביר למה, ואני אפילו לא הולכת להיכנס לנושא הזה שקוראים לו אופיר כי אני יודעת שזה יבלבל אותי ויכניס אותי למצברוח במקום לסדר את המחשבות שלי.
אני אוהבת את הילדה הזאת מלא, היא החברה הכי טובה שהייתה לי בחיים.
ובכל זאת, למרות שהרגשתי שעברתי תהליך, שאני נמצאת במקום טוב, עלו לי היום המחשבות על זה שאולי אני משעממת אותה, כאילו יש לה כל כך הרבה אנשים בחיים שלה (יחסית אלי) אז כאילו.. מה היא מוצאת בי ?
אבל אני סתם מגזימנית, אסור לקחת אותי ברצינות, אפילו לי אסור לקחת אותי ברצינות.
אני מלאת סתירות וזה יכול להיות מעצבן להחריד.
בכל מקרה, נקווה שהפריקה המוזרה הזאת תספיק, לבינתיים.
אוהבת את כל מי שעוקב, אפילו מדי פעם.
סליחה אם אני לא כזאת עקבית, יש לי סדר יום של חופש והוא שונה מסדר יום רגיל.
שיהיה לכם חופש נפלא, המעט שנשאר ממנו (:
ד"א,
בפוסט הקודם הייתי נורא מלודרמטית.
זה יעבור, יהיה בסדר, אנשים באים ואנשים הולכים ואני לא הולכת לתלות את האושר שלי באנשים אחרים.
;){kind=link}