האמריקאים דווקא היו ממש נחמדים, לא התנשאו עלינו באיזו מגניבות מוצהרת והיו מין טפט על הקיר רוב הזמן בגלל חוסר יכולת העברית שלהם.
וגם שני המארחים האחרים היו אחלה, היה אחד דולב שהיה די מעצבן ואחד שפדיחות, אבל אני לא זוכרת את השם שלו, וחבל כי הוא היה ממש ממש נחמד, ידע לשתות כמו בנאדם נורמלי ולצחוק איתי על כל מי שהשתכר וכל מה שקרה.
אז התחלנו את הערב, ראיתי את התאומים ואת אורן שהתגעגעתי אליהם כבר, ואופיר ואני יצאנו לסיבוב בגליקסון כי בתוך המבנה שהיינו היה ריח נורא וגם הם התיישבו מול המשחק של ברזיל - צ׳ילה אז קצת איבדתי את זה.
ואז, כשחזרנו, נפתח הבקבוק.
ואז התחיל החרא.
בגלל פעם קודמת, שאופיר שמרה על עצמה והייתה לגמרי בסדר, לא דאגתי לה, חשבתי שהיא כבר קיבלה שכל.
אז אופיר ואני דפקנו שוט אחד ועשיתי לעצמי משקה חזק של הרבה וודקה וקצת פאנטה, כי אני מכירה את עצמי, אני לא אשתכר אם הרבה ילדים שותים מאותו בקבוק ואין הרבה.
והם ערבבו וודקה ופאנטה לכולם בבקבוק והם שתו.
אורן נהיה שיכור בצורה שאני לא אוהבת, שיכור מגעיל.
אין לי מושג איך, זה בד״כ לא קורה לו, אף פעם לא ראיתי אותו ככה.
נראה לי שזה בגלל שהיו שם הרבה אנשים, אז לא יכולתי להשגיח עליהם, שחררתי קצת את הרצועה.
ולאורן יש קיבולת בתחת.
אז הוא שתה הרבה בבת אחת, יחסית לו.
ונהיה שפוך, נשכב, לא יכול לזוז, מתלונן על כאב ראש וסחרחורת ובקיצור, גמור לגמרי.
עוד ניסיתי לעשות מזה צחוק אבל היה שלב שהוא ממש הדאיג אותי.
רן דאג לו כמו אמא לתינוק והשקה והאכיל אותו ובמחשבה לאחור אני שמחה על זה.
לכולם התחיל קצת לעלות לראש, היה אמריקאי אחד שהשתכר גם בצורה די מצחיקה ויואב שוב התחיל להעמיד פני שיכור וגרר איתו למשחק את שני האמריקאים האחרים.
ואז, אופיר.
ראיתי שהיא מתחילה להשתכר, אני יודעת לזהות מתי היא אופיר שלי ומתי היא כבר מישהי אחרת, שמסתתרת בתוכה יפה מאוד בדרך כלל.
אז היא הלכה לסיבוב עם הדולב הזה, המארח.
וכשאני ורן מתייעצים אם צריך להשגיח אליה וללכת אחריהם, היא צועקת עלינו ׳די! אני בסדר!׳
ואז, למרות כל מה שאני אומרת לעצמי תמיד, שבפעם הבאה אני אהיה חברה טובה ולא אפקיר אותה, בכל זאת הגיע השלב של ׳לכי להזדיין נמאס ממך ילדה קטנה׳.
אז הם הלכו, והאמת, חוץ מהכעס הקט שהיה לי על אופיר, היה יכול להיות ממש כיף אם היא לא הייתה חוזרת.
כאילו, היה את המארח הממש נחמד שאני לא יודעת את שמו, והיו את התאומים, והיה כיף.
כיף בסגנון כיפי.
בלי כל החרא הזה להתעסק איתו.
כיף משוחרר בלי לחשוב יותר מדי ופשוט לזרום.
אבל אז היא חזרה.
והיא חזרה שיכורה מעצבנת בקטע של לראות מישהו שהיא לא מכירה ולצרוח עליו שהיא אוהבת אותו הכי בעולם ושיביא לה חיבוק.
אז אחרי איזה דקה או שתיים פשוט קראתי לתאומים והתחלנו ללכת משם.
ואז.
היא, גברת אופיר הנחמדה שאני נהגתי איכשהו להעריץ עד היום, הצתרפתה עם אורן מול הפנים שלי, של רן ושל כל העולם.
והיא יודעת שזה נורא רגיש, כי רן אוהב אותה.
אין לה מושג בכלל כמה היא פגעה בו, היא ריסקה אותו.
הוא התעצבן נורא, ולא משנה כמה ניסיתי לא הצלחתי להרגיע אותו.
הוא רצה להרביץ לאורן למרות שכולנו יודעים יפה מאוד שהוא לא האשם פה.
בכל מקרה, הלכנו משם, רן כעס נורא. האמריקאי הקצת שיכור בא לומר לנו שהם מתנשקים, והתחלתי לומר לו באנגלית שהם יכולים להיכנס לי לתחת וכבר נמאס לי מזה כי זה כל הזמן קורה והם דוחים והיא דוחה.
נראה לי שאחרי זה חזרנו לפארק ההוא שבו זה קרה, הזיכרון שלי קצת מעומעם.
ואז ראיתי את אופיר מתחילה לרוץ לכיוון הקרמיט, המבנה שישבנו בו.
אז רדפתי אחריה, כי הייתי בטוחה שהיא רצה להמשך הרחוב וממש לא רציתי שהיא תלך לאנשהו בקיבוץ לבד כשהיא שיכורה.
בסוף מסתבר שהיא הלכה לקרמיט, וזה השלב שבו החלטתי להתקשר לאבא שלי שיבוא לאסוף אותנו כי ממש לא מתאים.
אז זהו בגדול, זה בעיקר מה שהלך שם אתמול, היה עוד קצת רן קורא לאופיר זונה והיא צועקת עליו ואני צעקתי על שניהם שהיא תצא החוצה והוא ישאר בפנים ושיהיו בשקט כי זה לא הזמן לדבר על זה.
וזהו, אופיר באה לישון אצלי כי היא לא יכלה לחזור ככה הביתה ואני הייתי עצבנית עליה בנוסח לא מדברת איתה.
התכנון היום היה ללכת לים, קמנו בבוקר והתארגנו והכל ואז יצאנו לדבר קצת על מה שהיה אתמול לפני הים.
אמרתי לה שכעסתי עליה כי היא תמיד כולה בקטע של יהיה בסדר ואני לא אשתכר ואני אהיה איתך ואת לא צריכה לדאוג.
ואז היא הולכת ומשתכרת ומשתרללת עם כל העולם.
וגם בקטע שהיא נורא נורא פגעה ברן, ושהיא לא שמה על אף אחד וחסרת רגישות והכל.
וזהו, האמת שהיא אמרה לי שהיא מתחרטת המון המון על מה שהיה אתמול,
ואמרתי לה שאני לא הולכת להביא יותר אלכוהול לחבורת ילדים שלא יודעים לשתות והיא הסכימה איתי.
וזהו, ים כרגיל, עברנו את זה.
אני רק ממש מקווה שהם מתישהו ילמדו לקח ויפסיקו עם הטמטום הזה שסתם הורס דברים שיכולים להיות ממש טובים וכיפיים..
והיא חזרה שיכורה מעצבנת בקטע של לראות מישהו שהיא לא מכירה ולצרוח עליו שהיא אוהבת אותו הכי בעולם ושיביא לה חיבוק.
אז אחרי איזה דקה או שתיים פשוט קראתי לתאומים והתחלנו ללכת משם.
ואז.
היא, גברת אופיר הנחמדה שאני נהגתי איכשהו להעריץ עד היום, הצתרפתה עם אורן מול הפנים שלי, של רן ושל כל העולם.
והיא יודעת שזה נורא רגיש, כי רן אוהב אותה.
אין לה מושג בכלל כמה היא פגעה בו, היא ריסקה אותו.
הוא התעצבן נורא, ולא משנה כמה ניסיתי לא הצלחתי להרגיע אותו.
הוא רצה להרביץ לאורן למרות שכולנו יודעים יפה מאוד שהוא לא האשם פה.
בכל מקרה, הלכנו משם, רן כעס נורא. האמריקאי הקצת שיכור בא לומר לנו שהם מתנשקים, והתחלתי לומר לו באנגלית שהם יכולים להיכנס לי לתחת וכבר נמאס לי מזה כי זה כל הזמן קורה והם דוחים והיא דוחה.
נראה לי שאחרי זה חזרנו לפארק ההוא שבו זה קרה, הזיכרון שלי קצת מעומעם.
ואז ראיתי את אופיר מתחילה לרוץ לכיוון הקרמיט, המבנה שישבנו בו.
אז רדפתי אחריה, כי הייתי בטוחה שהיא רצה להמשך הרחוב וממש לא רציתי שהיא תלך לאנשהו בקיבוץ לבד כשהיא שיכורה.
בסוף מסתבר שהיא הלכה לקרמיט, וזה השלב שבו החלטתי להתקשר לאבא שלי שיבוא לאסוף אותנו כי ממש לא מתאים.
אז זהו בגדול, זה בעיקר מה שהלך שם אתמול, היה עוד קצת רן קורא לאופיר זונה והיא צועקת עליו ואני צעקתי על שניהם שהיא תצא החוצה והוא ישאר בפנים ושיהיו בשקט כי זה לא הזמן לדבר על זה.
וזהו, אופיר באה לישון אצלי כי היא לא יכלה לחזור ככה הביתה ואני הייתי עצבנית עליה בנוסח לא מדברת איתה.
התכנון היום היה ללכת לים, קמנו בבוקר והתארגנו והכל ואז יצאנו לדבר קצת על מה שהיה אתמול לפני הים.
אמרתי לה שכעסתי עליה כי היא תמיד כולה בקטע של יהיה בסדר ואני לא אשתכר ואני אהיה איתך ואת לא צריכה לדאוג.
ואז היא הולכת ומשתכרת ומשתרללת עם כל העולם.
וגם בקטע שהיא נורא נורא פגעה ברן, ושהיא לא שמה על אף אחד וחסרת רגישות והכל.
וזהו, האמת שהיא אמרה לי שהיא מתחרטת המון המון על מה שהיה אתמול,
ואמרתי לה שאני לא הולכת להביא יותר אלכוהול לחבורת ילדים שלא יודעים לשתות והיא הסכימה איתי.
וזהו, ים כרגיל, עברנו את זה.
אני רק ממש מקווה שהם מתישהו ילמדו לקח ויפסיקו עם הטמטום הזה שסתם הורס דברים שיכולים להיות ממש טובים וכיפיים..
;){kind=link}