אז, החלטתי לעשות מסע למעמקי עצמי וקראתי קצת פוסטים מראשיתו של הבלוג הזה.
ונדהמתי מכמה זמן עבר, המון המון זמן על גבי זמן שעבר בלי שבכלל שמתי לב, למרות שלכאורה אני משקיעה הרבה מחיי למחשבה על הזמן העובר במהרה.
בכל מקרה, זה נתן לי מראה לחיי ולזמן שעבר ולשינוי שאני עברתי, ובכלל לא שמתי לב לזה עד שראיתי את מי שהייתי ביחס למי שאני עכשיו, ואני חייבת לומר שהשינוי עצום.
אני כל כך גאה בעצמי על מה שעברתי, ואני חושבת שהגיע הזמן לטפוח לעצמי על השכם. עם כמה שאני חסרת ביטחון עכשיו ועם כמה שנשארתי עם דברים לעבוד עליהם, אני מרגישה שאני הרבה יותר מלאת ביטחון ממה שהייתי לפני חצי שנה, יותר שולטת על עצמי ועל החיים שלי, יותר מנהיגה, יותר חיה, יותר פה, יותר בהווה.
יותר מקבלת אחריות על השלכות של מעשיי ויותר מקבלת את עצמי, מה שעוזר לי לקבל אחרים.
מסתכלת על אחרים ביותר אנושיות, בלי לחשוב שכולם מושלמים חוץ ממני. כי מה הופך בנאדם למושלם? הביטחון שלו, נטו. ובזכות המחשבה הזאת אני חושבת שאני הרבה יותר מלאת ביטחון. במיוחד כשיש לי את אופיר לצדי במאה אחוז מהזמן, היא מזינה לי את הביטחון ואת האומץ.
והנערה שהייתי לפני זמן לא רב כל כך, נראתה לי טיפה פתטית לפעמים, אולי קצת בכיינית, שונה.
אבל אחת שהצליחה להתגבר.
ואני כל כך שמחה על מי שאני היום,
ואוהבת את מי שאני היום.
וזה כל כך חשוב.
אז זהו בגדול, שמחה שיצא לי לעבור את המשא הזה כאן, ואני מקווה להישאר פה עוד הרבה (:
;){kind=link}