׳מה איתו?׳ שאלתי, לא מצליחה לרדת לסוף דעתה כיאה לילדה בת הקטנה שהייתי.
׳הוא הגורם להכל, את תראי. הוא היוצר נשמות, והוא גם האחד שלוקח אותן. הוא אחראי לגאות ולשפל, הוא אחראי למצבי הרוח המשתנים שלנו. הוא ולא אחר.׳
כך חונכתי, הירח ולא אחר. ויכול להיות שזה פסיכולוגי, ויכול להיות שלא. אבל האמנתי בזה, ונוכחתי לדעת שהיא צודקת.
בלילות מעוננים הרגשתי שרגשותי ושמחתי מסתתרים בתוכי כשם שהירח חבוי בינות לעננים.
בלילות בהם היה הירח בצורת חצי- בננה מחודדת, הרגשתי שאני מושחזת, חדה כתער, זריזה, עוקצנית וצינית.
בלילות של חצי ירח מצב רוחי התנדנד בין אופל שהפחיד לפעמים גם אותי, לבין אושר שלא הצלחתי להסתיר.
אבל הלילות הכי אהובים עלי, היו כמובן לילות הירח המלא, ואלה שבקרבתו. לילות בהם הייתי אוספת את כל חבריי והיינו מבלים וצוחקים, ליליות בהם לא ירד מפני החיוך לרגע, לילות שלא אוכל לשכוח לעולם, של חוויות ראשונות, התנסויות, אהבה. לילות של יזימה שתמיד הצליחה ושל טעם החיים.
אז אני מניחה שמאז שאמרה לי ׳הירח ולא אחר,׳ נחרתו המילים בלבי ונקשרתי אל הירח לעולם.
יש ימים שאני מאמינה שכישפה אותי באיזשהו קסם בעל משמעות, יש ימים שאני מצטערת שאני לא שולטת על עצמי אלא נשלטת בידי גוף זר.
ויש ימים בהם אני פשוט שמחה שאני לא לבד בעולם המוזר הזה.
השראה של רגע (:
;){kind=link}