אני לא ממש יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה, כל התחלה שאני מנסה נשמעת לי מוזרה.
פשוט רציתי לכתוב על זה שבזמן האחרון גיליתי שאני נמשכת בעיקר לאנשים שמחים.
שוב זה נשמע לי מוזר אבל אני אמשיך בכל זאת.
אנשים כאלה עם המון אנרגיות, שמחייכים בכל מצב, שהצחוק שלהם מתגלגל, שמדברים המון, שיכולים להיות קצת חופרים, קולניים לפעמים.
בקיצור- ההפך הגמור ממני.
כאלה שקופצים לכל שיחה עם המון מה לומר, עם אנרגיות בשמיים.
אפשר לומר שאני מעריצה את סוג האנשים האלה במובן מסוים, האלה שמדברים בלי להתבייש ושבאמת יש להם הרבה מה לומר, יש להם את היכולת לא לשעמם.
אני מעריצה אותם במובן מסוים כי זה כל כך לא אני, כי זה כל כך שונה ממני,
אני מסתכלת על אנשים כאלה בהערצה כאילו הם ואני מעולמות שונים.
אני משתדלת המון לא להכניס לעצמי לראש שאני משעממת אבל כמו שכבר פירטתי בפוסט אחר, זה פשוט משהו שאני מרגישה לגבי עצמי.
אז אני פשוט אוהבת לראות את התכונה הזו אצל אחרים.
ואני משתדלת להתקרב לאנשים כאלה כי זה פשוט מחמם לי את הלב ועושה לי טוב, אנשים שממלאים את החלל, שמרגישים איתם בנוח.
כי אני לא כזאת.
בקיצור, נראה לי שהבנתם את הפואנטה.
אני רק מקווה שיהיה מישהו כזה לצדי לכל אורך חיי, כמו שיש לי את אופיר עכשיו.
כשאני חושבת על זה, מעולם לא הבנתי טוב יותר את העובדה שהפכים נמשכים.
;){kind=link}