כתבתי השבוע פוסט ששמרתי אותו בטיוטות, אבל לא היה לי מחשב כדי לפרסם אותו יותר מאוחר, ועכשיו לא בא לי עליו.
אז החלטתי לכתוב אחד חדש.
הייתי השבוע באילת עם המשפחה, חברים של ההורים שלי וכל המשפחה של בני הדודים שלי,
היה ממש ממש כיף.
חוץ מהסתלבט הרגיל של אילת והכל, הגעתי למסקנה שאני אוהבת ילדים קטנים.
לא ממש קטנים, גילאי 6,7,8...
זה נשמע ממש פדופילי, אבל לא בקטע כזה (:
אני פשוט אוהבת לשבת איתם ולדבר איתם, לנסות להבין את דרך החשיבה שלהם.
מי היה מאמין, לפני רגע גם אני הייתי כזאת.
פשוט התמימות והפשטות הילדית שובה אותי כל פעם מחדש.
אני מדברת על ילדים כמו הגרה, בת הדודה שלי שכבר בת 8 החודש, שתמיד היה לי סופט - ספוט אליה.
וכמו יפתח, בן של חברה של אמא שלי בגיל 7.
הוא כזה חמוד, מדבר המון.
הוא אמר איזה יום שיש לו ליצן בראש. אז שאלתי אותו מה זה אומר, והוא אמר שפשוט יש לו ליצן בראש שקופץ כל הזמן, ואז עוד ליצן שקופץ לשם ועוד ליצן שקופץ לשם ועוד ועוד.
אני חושבת שהוא דיבר על הפרעות קשב, אני ממש מקווה שאני לא טועה ומפדחת את עצמי אבל נראה לי שהוא היפראקטיבי כזה עם הפרעות קשב וזה, אז ככה הוא תיאר את זה.
ונורא מצא חן בעיני הדרך שבה תיאר את זה, בגלל זה בחרתי לכתוב על זה היום.
הוא גם מצייר נורא יפה, ממש מעל לרמה של ילד בן 7, אמא שלו הראתה לנו את הציור, ובאמת שאני לא מגזימה.
כולם אמרו ככה, הוא ממש מוכשר.
אז זהו בסה"כ, שיהיה לכם שבוע טוב ( :
;){kind=link}