אני רוצה לומר תודה.
להודות בצעקה לתוך החלל הריק, מלא בקולות של אנשים אחרים ורעשי היומיום,
להודות לאנשים שיהיו מטרים ספורים ממני אך לא ישמעו ולא יבחינו.
אבל בכל זאת, פשוט להודות להם מכל לבי.
על שנתנו לי מקום להרגיש שייכת,
על שקיבלו אותי בכל מצב,
ועל רגעי האושר, הצחוק והשלווה.
על העובדה שהם מצילים אותי לפעמים מעצמי,
על זה שלא אכזבו אותי לרגע,
על שנשארו אנושיים,
על שלא השתנו ולא ישתנו,
על כל מה שעשו למעני.
אפילו אם לא למעני כפרט יחיד,
למעני כחלק מקהל שאוהב אותם אהבת אמת.
אז כן, צעקה תודה שאולי תתקבל בחברה בזלזול, בחוסר הבנה.
אבל אני אעשה את שלי,
כי לעולם לא אוכל להודות להם מספיק.
?Is It Too Much To Ask For Something Great
;){kind=link}