באמת שאני מרגישה שאני טובעת...
זה מדהים כמה סתומה אני יכולה לצאת לפעמים, מאז שפתחתי את הבלוג הזה יש נושא אחד עקבי שתמיד התלוננתי עליו-
הפחד מהזמן הפנוי.
אבל עכשיו, כשיש לי מתכונת באמנות ביום רביעי ומבחן בכימיה מחר, אני מרגישה שאני טובעת ולא מצליחה להיחלץ ומייחלת לזמן פנוי שחמק מבין אצבעותיי.
אני יודעת שאם הייתי שומעת את הדברים האלה מפי מישהו אחר הייתי חושבת 'יאללה, איזה בכיין כולה קצת עבודה והוא מתמוטט'.
אבל באמת שאני מרגישה שאני תכף משתגעת,
אחרי יומיים שכל מה שעשיתי בהם הוא לסכם יצירות אמנות.
אני יודעת שזאת כנראה אשמתי, כשלא העתקתי מה שהמורה הכתיבה בשיעור כי חשבתי לעצמי שעדיף שאני אסכם הכל לפני המבחן.
אבל אני מרגישה שאני משתגעת, שלא לדבר על זה שמתה לי היד ממילוי חצי מחברת בסיכומים.
נראה לי שהבעיה היא שאני לא יכולה לעשות דבר אחד במשך יותר מדי זמן, כי באמת באמת שאני משתגעת מזה, מאבדת את זה לגמרי.
כמעט נכנסתי לדיכאון.
הרגשתי את ההרגשה הרעה בבטן מחלחלת אלי והשתדלתי לבלום אותה.
אבל באמת שזה חרא...
באלי ללכת ולראות יומן השומן והחברים של נאור עם אחותי ולהתעדכן בהופעה של וואן דיירקשן באירלנד אתמול ולראות סרטונים שלהם שרים ברדיו BBC ולקרוא את הספר היפה שלי ואולי לקרוא כמה פוסטים בבלוגר ולשבת עם דודה שלי שבאה אלינו ולצייר אריה ואפילו לשכב על המיטה ולשמוע מוזיקה.
ברור לי שלא הערכתי מספיק את הזמן הפנוי.
אבל אני מניחה שהכל במידה...
טוב, די להתלונן, יש לי תרגילים בכימיה לחזור אליהם.
תאחלו לי בהצלחה....
;){kind=link}