בכי ביום הולדת.
לא דבר שאנשים נורמליים עושים.
אני כן.
כנראה שאני לא נורמלית (לא שלא ידעתי את זה אף פעם).
אוף, אני בוכה משטויות והחיים שלי מורכבים מאוסף ענק של שטויות ובולשיט.
וכרגיל, אני לא יודעת מה קרה.
סליחה שלא הצלחתי לספק את סקרנותכם, אם היא הייתה קיימת בכלל.
זה לא שלא היה בסדר. היה לי מדהים היום.
הביאו לי עוגות והכל, ולא למדנו כמעט.
אבל... אוף אני לא יודעת מה יש לי, אני רק רוצה שזה יעבור, שיפסיק להיות לי חרא מצברוח מכלום...
טוב, אני אנסה בכל זאת לראות מה לא היה בסדר...
בסוף היום היתה לנו שעה חופשית אז הלכנו להסתובב בבצפר שלידנו, אני, אופיר, רו, אורן ועוד איזה ילד מעצבן שנדחף אלינו איכשהו.
אז... באיזשהו שלב רן התחיל להיות מצוברח.
שאלתי אותו מה קרה וניסיתי לדבר איתו ולעודד אותו, אבל הוא פשוט אמר לי ׳די, די׳. אז הלכתי ממנו.
אחרי זה באנו לדשא בבצפר שלנו וגם אופיר ואורן ניסו לדבר עם רן ואופיר קלטה שיש לו משהו והיא פשוט גירשה אותנו כדי שתוכל לדבר איתו. היא חשבה שהוא כועס עליה או משו.
אז... טוב מתישהו בכל האירועים האלה נכנסתי לחרא.
ובאמת שאני לא יודעת למה וזה מתסכל ברמות, כי לא משנה כמה אני רוצה איזה ישות אלוהית שתבוא ותסביר לי מה הפריע לי, זה לא הולך לקרות.
רק אני יכולה להבין מה הפריע לי, ואני לא מצליחה לעשות את זה וזה הכי חרא שיש,
זאת ההרגשה הכי מתסכלת שקיימת.
לא לדעת מה אני מרגישה.
אולי זה זה שרן גירש אותי ואמר לי די ולא יודעת...
או זה שהוא גנב לי את ההצגה, כי היום זה היום שלי, ובכל השעה האחרונה אופיר ישבה ודיברה איתו.
אבל אז זה מחזיר אותי לחרא נקודה של אני המעריצה הקטנה של אופיר ואני כלום בלעדיה ואני רק מחכה בצד לתור שלי להיות איתה.
אולי זה בגלל שאופיר פשוט אמרה לנו ללכת משם כדי שהיא תוכל לדבר איתו.
אולי זה בגלל שבשבילי היא אף פעם לא עשתה דבר כזה.
נראלי שהאחרון לא, כי אני יודעת שאני הכי חשובה לאופיר בעולם.
אז נפסול אותו.
אני חושבת שזה שילוב של הכל חוץ מהאחרון.
אולי פשוט קינאתי בזה שאופיר נמצאת עם אורן ולא איתי.
כל מה שרציתי כשאורן היה מצוברח זה שאופיר תתעלם ממנו ותהיה איתי.
זהו, נראלי שעליתי על זה.
נמאס לי מעצמי.
אני שונאת את זה שאופיר לא באה מחר כי היא הולכת עם ההורים שלה לאיזה משהו מטופש של יום המדע, וגם ביום חמישי כי היא הולכת לעשות אבחון.
אני רוצה להיות איתה, כשאני מסיימת את היום בחרא הרגשה, אני כלכך מתגעגעת אליה.
זה קרה גם היום וגם בחמישי...
פעם ראיתי ציטוט-
I hate it when my best friend doesn't come to school and leave me alone with these idiots.
זה די מסכם את מה שאני מרגישה.
אני כבר מתגעגעת אליה, מין תלותיות ילדותית, כמו ההרגשה של ילד קטן שהולך לבית ספר בלי לומר שלום לאבא או לאמא, בכוונה או בטעות.
באלי פשוט לדלג על היומיים הבאים, להעלים אותם לחור שחור ולקפוץ לסוף שבוע, כי מתוכננים לי דברים טובים.
ביום שישי בצהריים ים עם אופיר, ובערב ארוחת יום הולדת באורי בורי, וביום שבת בערב שווארמה עם כולם.
רק שאני אעבור את היומיים האלה בשקט, בבקשה...
מזל טוב לי.
***
טוב, האמת שעכשיו די עבר לי.
אופיר אמרה לי שבסוף היא כן באה מחר, ואני מרגישה מעולה ואני אוהבת אותה כל כך.
נראלי שהחרא ממקודם היה כל מה שכתבתי פלוס החשש מהיומיים האלה בלי אופיר, מהגעגוע.
אני יודעת שאני נשמעת ממש מטורפת.
שיהיה מזל טוב ((:
;){kind=link}