ילדה מולי ישבה
דוממת, מקווה,
מחכה לאהבה
בעוד נפשה בלהבה.
ילדה מולי יושבת,
שקטה ומחושבת,
נראית כאל החושך צועדת,
ולא עוצרת.
ילדה מולי נשברת,
מטה נופלת,
לא שותה, לא אוכלת,
ועוד דמעה זולגת.
ילדה לצדי נסדקת,
ואני אליה מסתכלת.
להתעלם אני בוחרת,
צועדת,
ומאחוריה יושבת.





































