אתמול נפגשנו בגליקסון,
כמו שכתבתי כאן שרצינו להיפגש שבוע שעבר, אז לא יצאו ודחינו להשבוע.
אני ואופיר קנינו בקבוק וודקה קטן בסופר דופר בחדרה,
אבל אל תחשבו עכשיו שאני כזאת. באמת שאני לא.
אני לא שותה בשביל להיות שיכורה, אני לא שותה כדי להיות חלק מהחברה, אני לא שותה כי זה מגניב ואני רוצה להיות שפוכה על הרצפה.
אני שותה כי זה טעים לי, וחוץ מזה, זה לא משפיע עלי. בכלל.
בנוסף התייעצתי עם אבא שלי ואמא שלי, לא עשיתי את זה בסוד, כל המשפחה ידעה.
הם ממש לארג׳ים בקטע הזה, ואבא שלי יעץ לי, ואמר לי שוודקה זה נורא חזק, אנחנו צריכים להיות ממש זהירים, למהול אותה ולשתות לאט ולא הרבה.
אני כמובן הקשבתי לו.
מי ששתה שם היה אני, אופיר, אורן, ורן (אחד התאומים, היותר נחמד), ומי שהיה ולא שתה היה מאור (תאום שני), תומר וניר.
הזהרתי את אורן, אופיר ורן. אמרתי להם את כל מה שאבא שלי אמר לי, שנאכל קצת קודם, נמהול (הבאנו מיצים), ולאט לאט, לא צריך עכשיו לדפוק שוטים.
אז אופיר ואורן הלכו לבית שלו להביא כוסות, והכוסות היחידות שהיו לו היו כוסות פלסטיק קטנות כאלה, כמעט שוטים.
אז הכנו לנו מיץ לימונענע כזה עם וודקה בקנקן, יחס של שליש וודקה ושני שליש מיץ, כי אז הם עוד הקשיבו לי.
מזגנו לכולנו, ואני התחלתי לשתות לי בכיף שלי, לאט כמו שאני אוהבת.
והם, עפו על עצמם בקטע חזק.
התחילו לשתות המכוסות הקטנות כאילו זה שוטים, כאילו הם שתיינים גדולים.
מזגו לעצמם עוד ועוד.
כמעט שותים כדי להיות שיכורים.
אז הם עוד הקשיבו לי, כשאמרתי להם שנאט קצת וניקח הפסקה הם לקחו.
עלי זה לא השפיע, שתיתי לאורך כל הערב.
אופיר התחילה להראות סימנים של שיכורה ראשונה.
וזה השלב שבו התחלתי להתעצבן.
אחרי זה גם אורן קצת השתכר, אבל בקטע ממש מצחיק כמו שהיה בסילבסטר, ואז גם רן נהיה מבסוט, והוא היה ממש מצחיק.
עם אורן ידעתי שאני אוהבת לדבר בזמנים האלה, מהסילבסטר, ושום היינו במצב הכיפי הזה אני והוא,
וגם רן היה ממש ממש כיפי וחמוד.
אבל מסתבר ש...
אני לא משתכרת.
אורן ורן נהיים שיכורים מצחיקים.
ואופיר נהייתה שיכורה מגעילה.
היא נהייתה שיכורה מתנדנדת,
נמרחת על כולם,
שרמוטה (למרות שאני יודעת שהיא לא),
מעצבנת,
טיפשה,
כמו פרחה מלוד. איבדה את כל השכל.
והיא עוד המשיכה לשתות, מוזגת לעצמה כוס ושותה, ועוד אחת ושותה מייד.
זה השלב שכבר אמרתי שתלך להזדיין.
ויותר גרוע מהכל,
זה נהפך להיות המופע של אופיר.
המופע שאני כל כך שונאת.
גם שמעתי מדי פעם קטעי משפטים שהיא אמרה לאנשים,
״אבישג כועסת עלי.״ נכון, ומגיע לך. תסתכלי על עצמך, תשלטי בעצמך, תשמרי לעצמך קצת כבוד.
״חבל לי שאבישג לא רוצה להשתכר וליהנות.״ כוס אמא שלך. זה מה שיש לי להגיב על זה.
היא כל כך עצבנה אותי,
בפעם הראשונה פשוט יצאתי וישבתי קצת על שרפרף כזה בחוץ.
רן בא והתחיל לדבר איתי, והאמת שבאותו רגע הרגשתי ממש חופשיה לספר לו הכל על אופיר, על זה שאני מרגישה שהיא מכבה אותי, להיכנס איתו לדבר הזה ביחד.
אבל לא עשיתי את זה. משהו תמיד חוסם אותי בסוף.
במקום זה, כשבאנו להיכנס והיינו ממש ליד הדלת, שאלתי אותו- ״תתייחס אלי גם כאופיר שם?״
והוא אמר שהוא יתייחס רק אלי.
רציתי לומר לו שזה לא בא ממקום כזה, שהוא לא צריך להרגיש שזה חובה.
אבל כבר היינו בפנים.
אחרי זה עוד היה בסדר, כי אורן לפעמים בא אלי במקום לאופיר והתחלנו לדבר שטויות מצחיקות כאלה, והוא היה חמוד,
וגם רן נהיה ממש מצחיק, התחלנו לצחוק.
ואופיר, או שהיא הייתה עם אורן, נמרחת עליו ומדברת כמו פוסטמה ואני השתדלתי להתעלם, או שתומר או מאור הוציא אותה לסיבוב ואז היה לי קצת שקט.
אבל אחרי זה היא חזרה, ואני לא זוכרת כל כך מה גרם לי לצאת, אבל זה הגיע לשלב שכבר לא יכולתי להיות איתה באותו חדר.
היא פשוט עצבנה אותי כל כך, אם האישיות שלה הייתה ככה כל הזמן לא הייתי מתחברת איתה בחיים.
פשוט מאוד.
אז יצאתי, הרגשתי שאני חייבת לעשות קצת הליכה, אז הלכתי לגם שעשועים, התיישבתי על נדנדה, ושרתי לעצמי קצת וואן דיירקשן בשביל להירגע.
מסתבר שכולם נכנסו להיסטריה.
כששמעתי את אופיר ואורן מתקרבים אלי, אחרי איזה 20 דקות או משהו שהייתי שם, התחלתי ללכת חזרה לקרמיט (המקום שהיינו בו, המועדון נוער שלהם) מהצד השני של הרחוב, כדי לא להיתקל בהם.
חזרתי לשם, וניר אמר לי שהדאגתי אותם, והתקשרתי למאור (שכבר היה ביחד עם רן ותומר באוטו של אבא של תומר, מחכים לניר שיגיע והם ייסעו הביתה) ואמרתי לו שאני בסדר, הוא נורא דאג, ואז התקשרתי לאבא שיבוא לקחת אותי ואת אופיר.
חיכיתי בחוץ בזמן שאורן היה בפנים, וכשהוא התקשר לומר לנו לצאת לשער, נכנסתי וראיתי את אופיר שוכבת על אחת הספות, אורן יושב לידה והיא מלטפת אותו בצוואר.
לא יודעת מה הלך שם, לא רוצה לדעת.
בחיי, לא יפתיע אותי לגלות שקרו דברים יותר גרועים מזה.
אמרתי לה שתזיז את הרגליים שלה כי אבא שלי פה, ויצאתי והנחתי לה למצוא את הדרך ביחד עם אורן.
העברנו את הנסיעה בשתיקה, ולא אמרתי לה ביי.
כשתתפכח, נדבר.
אז זהו, הערב היה מוצלח מאוד מבחינות מסוימות וגרוע ממש מבחינות אחרות.
הלוואי שאופיר לא הייתה, כמו בסילבסטר.
אני יודעת שאני חברה גרועה ובנאדם דוחה כשאני אומרת את זה,
אבל הלוואי שיואב היה שם כדי לגרש אותה, הלוואי שהייתה יוצאת לעשות סיבובים ארוכים ברחובות עם ניר.
שהייתה נותנת לי ליהנות ולא גונבת לי את כל הכיף.
הלוואי שהייתה שמה לב למה שהיא עושה.
אז זהו.
נראה כבר מה יהיה בהמשך...
|
;){kind=link}